מעשה רקח על הלכות טומאת מת· רבי מסעוד חי רקח
פרק ו · הלכה א
עצמות הדג וכו'. מרן ז"ל ציין ממתני' פי"ז דכלים וכן עשה פ"א דכלים הל' ג' והדבר קשה דהתם תנן כל שבים טהור חוץ מכלב המים מפני שהוא בורח ליבשה דברי ר' עקיבא ע"כ ורבינו לא חילק בין כלב המים לשאר מיני חיות שבים לא כאן ולא בפ"א דכלים ואם נאמר דכוונת מרן ז"ל דמדקתני דברי רבי עקיבא מכלל דרבנן פליגי עליה אכתי קשה חדא דבפירוש המשנה פסק רבינו כרבי עקיבא ותו דהו"ל לאתויי מדתנן התם פ"י אלו כלים מצילין בצמיד פתיל עצמות הדג ועורו דמשם נלמד על נכון דעצמות הדג כולם בכלל אין מקבלים שום טומאה וכמ"ש רבינו רפכ"א וציין מרן ז"ל ממשנה זאת והתוס' יו"ט ז"ל הקשה עוד דאם נאמר דהו"ל סתם ואח"כ מחלוקת הא קי"ל דאין הלכה כסתם ותירץ דהכוונה דאין זה בכלל הלכה כסתם ומינה דיתכן הלכה כסתם מכח המחלוקת האחר עיי"ש והם דברי הרמב"ן ז"ל שהביא מהר"ש אלגאזי ז"ל בס' גופי הלכות עיי"ש ולענ"ד נראה גם כאן מכיון דקתני אח"כ ואם חיבר להם מן הגדל ביבשה וכו' בלי שום חילוק משמע דאתי כסתמא דרפ"י ומבואר הדבר דהתוס' יו"ט ז"ל לא תפס על דברי מרן אלא במ"ש פ"א דכלים ובפ"א דט"מ ופכ"א דטומאת מת משא"כ בפרקין שביאר מהברייתא דתורת כהנים וגם שם אין כאן גמגום שהרי בפ"א דכלים הזכיר רבינו הדרשה הזאת דתו"כ ובפכ"א דטומאת מת הביא דין המשנה פ"י ועיין עוד להתוס' יו"ט רפ"ט דסוטה שהאריך לבאר היכי אמרינן סתם ואח"כ מחלוקת ודע דאף דבפירוש המשנה פסק רבינו דהלכה כר"ע מ"מ בפ"ב משנה א' כתב וז"ל ואמנם יאמר מעשה עזים לא מה שיעשה מעצמו העוף או הדגים מן הכלים שלא יקבלו טומאה כי אם מן החי ההולך לבד ע"כ וזה נראה כסותר למ"ש פי"ז דהלכה כר"ע: