מעשה רקח על הלכות טומאת מת· רבי מסעוד חי רקח
פרק ב · הלכה טו
וטומאתן מדברי סופרים וכו'. לפי' דברי מרן ז"ל משמע דרבינו כר' עקיבא דקרא דכל אשר יגע על פני השדה אינו אלא אסמכתא בעלמא ולפיכך כתב רבינו דטומאתן מד"ס כלומר מדרבנן וכפי הכלל המסור בידו דהלכה כר"ע מחבירו אך קשה דלר"ע עובר במעי אשה מדאורייתא היא ודלא כר' ישמעאל דדריש קרא דעל פני השדה להוציא עובר במעי אשה ורבינו בסוף אלו ההלכות פסק דאינו אלא מדבריהם הרי דפסק דלא כר"ע גם ר"ע ס"ל התם דרביעית דם הבאה משני מתים טמא מדאורייתא מקרא דעל כל נפשות מת לא יבא ודלא כר"י דס"ל דאינו מטמא אלא ממת אחד ורבינו ברפ"ד פסק להדיא דרביעית דם הבאה משני מתים טהור והיינו טעמא מפני דבפ"ב דאהלות פליגי חכמים אר' עקיבא וכתב שם רבינו בפירוש המשנה דאין הלכה כר"ע משמע דהיינו משום דמחבירו ולא מחביריו וכיון שכן מד"ס שכתב כאן הכוונה שהוא הלכה למשה מסיני על דרך שכתב בהקדמתו לסדר זרעים והביאו מרן ז"ל גופיה לעיל פ"ב הל' י' שכל הנלמד בי"ג מדות נקרא ד"ס ומבואר יותר בספר המצוות שורש ב' וכדברים האלה מצאתי להרב ברכת הזבח ז"ל וכן דעת רש"ל ז"ל לפסוק כר"י. אמנם הרב דמשק אליעזר ז"ל מכח שהוקשה לו דהו"ל לרבינו לפסוק שם גזרה שמא תגע בו זב משיצא ראשו חוץ לפרוזדור ורבינו כתב סתם, מכח זה כתב דפסק כר"ע עיי"ש, ואילו היה מזכיר מ"ש רבינו ברפ"ד דלא כר"ע אפשר שלא היה כותב כן עיי"ש.
ומ"ש בספרי רבינו
לפיכך אם גרר הגולל בדפוס מגדל עוז כתב לפיכך אם נדר הגולל עד שכסה: