מעשה רקח על הלכות טומאת מת· רבי מסעוד חי רקח
פרק ב · הלכה א
הנפל וכו'. פי' אחר שיצא לאויר העולם דאילו כשהוא בגוף האשה אינו מטמא דמגע בית הסתרים הוא כמ"ש רבינו בסוף אלו ההלכות וכן פסק פ"ב דשאר אבות הטומאות הל' ב' ומדתנן בפרק בתרא דאהלות מדורות הגוים טמאים כמה ישהא בתוכן ויהא צריך בדיקה ארבעים יום וכו' משמע דבתוך ארבעים יום לא חשיב נפל וכמ"ש בנדה דמיא בעלמא הוא:
ואם לא קרשה אינה מטמאה שמא כיחו וניעו הוא. הקשה המל"מ ז"ל דכפי הש"ס משמע דאם לא קרשה הו"ל ספק ולמה לא ביארו רבינו וצ"ע ע"כ. ולדידי איני רואה קושיא דמדכתב שמא כיחו וניעו הוא משמע דמ"ש תחילה אינה מטמאה הכוונה דטומאת ודאי אינה מטמאה אלא טומאת ספק: