מעשה רקח על הלכות חמץ ומצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ח · הלכה ז
על אכילת הזבח וכו' אבל בתוספתא סוף פ"י קתני דמברך לאכול בלמ"ד ועיין לרבינו פי"א דהלכות ברכות.
ומברך על אכילת הפסח. ומדברי רבינו משמע שבתחילת האכילה דהיינו אחר החגיגה היה אוכל מבשר הפסח שהרי היה מברך עליו ובסוף האכילה דהיינו אחר גמר כל הסעודה היה חוזר ואוכל כזית דהיינו על השובע וזה מבואר ממ"ש אח"ז ואח"כ נמשך בסעודה ואוכל כל מה שהוא רוצה וכו' ובאחרונה אוכל מבשר הפסח אפילו כזית ע"כ. ובפ"ח דהל' קרבן פסח דין ג' כתב מצוה מן המובחר לאכול בשר הפסח אכילת שובע לפיכך אם הקריב שלמי חגיגה בי"ד אוכל מהם תחילה ואח"כ אוכל בשר הפסח כדי לשבוע ממנו וכו' ע"כ. ומבואר דאינו מנגד למ"ש כאן דהתם לא נחית אלא לסדר הקדימה ועיקר המצוה וכאן ביאר שאם רוצה לאכול מאכלים אחרים שבודאי אין עכוב בדבר אז צריך הוא לאכול שני פעמים מהקרבן פסח ופשוט הוא. והפר"ח כתב דמדברי הכלבו משמע שבתחילה אוכל מעט מהפסח ואח"כ החגיגה ואח"כ פסח על השבע ולא הזכיר ז"ל דגם רבינו בעי שיאכל ב' פעמים מהקרבן פסח לפעמים אלא דנראה שהרב ז"ל לא נחית שם אלא לאשמועינן דבענין הקדימה פליג הכלבו עם רבינו והסמ"ג ז"ל.
ולא ברכת הפסח וכו'. עיין למרן ז"ל פ"ב דפסולי המוקדשים שהרגיש בפיסקי רבינו דנראין נגדיים והרב לח"מ לא ראהו עיין עליו ועיין להרח"א נר"ו.