מעשה רקח על הלכות חמץ ומצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ז · הלכה יג
מרורים האמורים וכו'. השמיט רבינו דלכתחילה מצוה בחזרת כדאיתא בש"ס דומיא דוימררו את חייהם שתחילתם בפה רך וסופם בקשיות ועוד משום רמז דחס רחמנא עלן. וראיתי להרב ב"י שם שכתב דאולי ס"ל דמצוה נמי קאמר ונסתייע מדברי רבינו ירוחם ז"ל עיי"ש והפר"ח כתב עליו דאין זה במשמעות הש"ס וכו' ע"כ. ולענ"ד נראה דשפיר יש ליישב משום דהוה ס"ד דרב אחא דכל כך הוא זה כמו זה לענין הדין אמנם היותר מר הוא יותר טוב ותירץ לו דהא ליתא דמצוה בחזרת כלומר שהוא מתוק כ"כ מצוה בו כמו האחרים דאין הקפידה על המרירות. שוב זכיתי ומצאתי כדברי להרח"א נר"ו.