מעשה רקח על הלכות חמץ ומצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ו · הלכה י
הכל חייבים וכו'. דף מ"ג. ודין הקטן מההיא דסוכה דף מ"ב ומ"ש
חולה או זקן וכו'. מלתא דפשיטא היא דלא גרעי מקטן דלא בר חיובא הוא כלל והיתר רקיק השרוי ג"כ כבר הזכירו רבינו לעיל אכן נראה דאיצטריך דלא נימא כיון דאיתקש אכילת מצה לקרבן פסח כמ"ש הרב המגיד ז"ל מעתה מי שיכול לאכול הקרבן פסח חייב לאכול המצה וא"כ חולה או זקן שאינם יכולים לאכול מבשר הקרבן פסח הוה אמינא דגם מהמצה יפטרו לגמרי קמ"ל דלא דמי בזה דכיון דיכולים לאכול ע"י שריה מיהא דהוי קרוב לגמיעה הרי הם חייבים והבשר שאני דאינו יכול לגומעו אלא ע"י לעיסה קצת והרי אין להם כח כ"כ וכמ"ש רבינו הלכות קרבן פסח פ"ב עיי"ש ולכך לא הטיל תנאי במצה כמו בקרבן פסח עיי"ש ומלתא דפשיטא היא דרבינו לא איירי בחולה כ"כ דזה אין שייך עליו שום חיוב ודומיא דזקן קתני ודו"ק כי נראה לענ"ד נכון ודברי מרן בדין הקטן נראין הכרחים.