מעשה רקח על הלכות חמץ ומצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ה · הלכה ח
תבשיל וכו'. שאין הדגן וכו' שם. וכתב הרב המגיד ז"ל זה מבואר בהלכות וכו' אבל אי משתכחי בהדי בישולא ולא נתבקעו כיון דאיסור תערובת חמץ במשהו מדרבנן הוא לא אסרו לההוא בישולא אלא אם כן נתבקעו כשמואל וכו' ע"כ. מדהביא דברי הרי"ף ע"ד רבינו בסתם ולא הזכיר טעמו של רבינו א"נ אם הוא חולק על הרי"ף משמע דר"ל דזה עצמו הוא טעם רבינו ואם כן קשה דמדברי רבינו נראה דטעם ההיתר משום שאין זה חמץ גמור ולהכי לא אסור בתערובת ויש ליישב דהכי פירושו דודאי אם היה החמץ גמור מן התורה אף שתערובתו במשהו לא הוה אלא מדרבנן הוה אסור ואם היה המשהו מדאורייתא אף שהחמץ לא היה גמור מן התורה הוה ג"כ אסור מדרבנן וכיון דלפי האמת הכא אית לן תרתי לטיבותא דהמשהו גופיה אינו אלא מדרבנן וזה החמץ ג"כ אינו גמור מן התורה פשיטא שיש להתירו והם דברי רבינו שהזכיר טעם שאין זה חמץ גמור וכו' כלומר וכבר ידוע דגם המשהו מצד עצמו אינו אלא מדרבנן והם דברי הרי"ף ז"ל. שוב ראיתי להרב לח"מ והרב ב"י סי' תס"ז שלא הבינו כן והניחוהו בצ"ע ונראה לענ"ד כמ"ש. ודע דבדפוס אמשטרדם מחקו או נתבשל בדברי רבינו.
ואינו אלא מדברי סופרים. פי' בשהגיע לרפיון קאמר כדלעיל ומ"ש אח"ז משום שנאמר וכו' הוא מופרד מן הקודם וכן נראה מדברי הרב המגיד ז"ל ועיין להפר"ח סי' תס"ז.