אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות חמץ ומצה· רבי מסעוד חי רקח

פרק ה · הלכה ב

הלכה א

חמשת מיני דגן וכו'. שם אמתניתין דאלו דברים אמר ריש לקיש עיסה שנלושה ביין ושמן ודבש אין חייבין על חימוצה כרת וכו' א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא מ"ט דר"ל א"ל דאמר קרא לא תאכל עליו חמץ דברים שאדם יוצא ידי חובתו במצה חייבים על חימוצו כרת והא הואיל ואין אדם יוצא ידי חובתו בהם דהו"ל מצה עשירה אין חייבין על חימוצו כרת איתביה רב הונא בריה דרבי יהושע לרב פפא המחהו וגמעו אם חמץ הוא ענוש כרת ואם מצה הוא אין אדם יוצא ידי חובתו בפסח וכו' ומסיק דהיינו טעמא דר"ל משום דהוה ליה מי פירות ואין מחמיצין ע"כ. ומשמע דדרשת רב פפא אדחיא לה מכח ברייתא דהמחהו וכו' וקשה דבחולין דף ק"כ פריך עלה דאכילה כתיב והאי לא אכילה היא ומתרץ ר"ל אמר קרא נפש לרבות את השותה א"כ אכתי מצי קיימא דרשת רב פפא ושאני התם דרבי קרא אך בהכרח צ"ל דרבויא דנפש לא אתא אלא לחייב השותה כאוכל וכיון שכן על כרחך נכלל בקרא דלא תאכל עליו חמץ וכו' ומשו"ה הזכיר רבינו דין המחהו וכו' בפ"א דין א' ועיין בפ"ו דין ו' והשמיט הך דרשה וקרא מוקמינן ליה לאידך דרשה דחמשת המינים והזכירה רבינו בפ"ו דין ד'.

ובעיקר דינו של רבינו שכתב דבמי פירות מותר אפי' באכילה וכ"כ בפירוש המשנה, ראיתי להרב כנסת הגדולה ז"ל שהזכיר איזה פוסקים דס"ל שירא שמים ימנע מזה עיי"ש והביא שם סברת הרב בעל תומת ישרים סי' ק"ח שחוכך להחמיר שלא ללוש עם מי פירות כלל אפי' ע"י שימור שיש לחוש לסברת רש"י ובעל הלכות גדולות וכו' ע"כ. ולכאורה הוה קשה לי דאיך כתב כן לענין דינא נגד כל שאר הפוסקים ראשונים ואחרונים זלה"ה שכולם הסכימו דמי פירות בלא שום מים אין מחמיצין כלל אפילו הניחם כל היום ומותרים באכילה להדיא שוב ראיתי בדפוס מגדל עוז שכתוב בדברי רבינו אפילו הניחם כל היום עד שנתפח הבצק אין חייבים עליו כרת ולפי גירסא זו גם רבינו ס"ל דאסור באכילה כשנתפח ואחר זמן רב שכתבתי הנ"ל זימן השי"ת לידי ס' כת"י קדמון וראיתי שם כתוב וז"ל אות באות כתב הרב אברהם החסיד בן הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל בספר כפאי"ה אל עאבדין שחבר בלשון ערבי וז"ל מועתק. וכשילושו העיסה בלתי מים בשמן זית או בשמן שומשמין או יין או חלב או מי פירות מבלתי שיעורב עמו שום מים בעולם לא תתחמץ ואפי' אם תשהה זמן ארוך קודם האפיה עד שתסדק כחמץ שהוא שלם החימוץ הנה לא יחוייב על אכילתו כרת. וגם אין ראוי לאכול מה שהגיע ממנו לגדר זה לכתחילה לפי שמעתיקי השמועה ע"ה לא אמרו בו חימוצו מותר אבל תכלית מה שאמרו מי פירות אין חייבין על חימוצן כרת וזה הלשון לא יורה היתר גמור מה שידמה לחמץ ממה שנילוש במי פירות וזה הדקדוק קבלתי אותו מפי אבא מארי ז"ל בעת למדי לפניו עד שהיה כתוב בחבורו בפ"ה מהל' חמץ ומצה חמשת מיני דגן אלו אם לשן במי פירות בלא שום מים בעולם אינן באים לידי חימוץ אלא אפי' הניחן כל היום עד שנתפח הבצק הרי זה מותר שאין מי פירות מחמיצין אלא מסריחין וגרד ז"ל הרי זה מותר ותקן בכתב ידו אין חייבין עליו כרת שאין מי פירות מחמיצין וכו' עכ"ל וקבלת עדות זה תכריע לדברי הרב תומת ישרים ז"ל דודאי יש לחוש לשלשת הרועים רש"י והלכות גדולות שדבריו דברי קבלה ורבינו זלה"ה ולהחמיר בדבר ואילו הרב ב"י ז"ל היה רואה לשון זה אולי לא היה מתיר האכילה בהחלט אפי' שהה כל היום כמ"ש בסימן תס"ב ולפחות היה מזכירו בשם י"א.

גם ראיתי להרמ"ך בכת"י שהקשה על רבינו בדין אין נותנין את הקמח לתוך החרוסת וכו' בדין י"ט דלמה לא כתב ובלבד שיהא בו מים דמי פירות אין מחמיצין וכן לתוך החרדל היה לו לפרש דוקא שיש בו מים וכו' ושם הביא הדיוק דאין חייבים שאמרו בגמרא דמשמע חיובא הוא דליכא הא איסורא איכא וסיים וז"ל ושמעתי כי בספרו המוגה הגיה דאפילו בלא מים עובר בלאו ונראין דבריו ע"כ. הרי דגם הוא העיד מפי השמועה דרבינו הגיה בדבר זה והסכים ג"כ לדבריו. גם הרשב"א סי' ד' הזכיר חזרת רבינו הנ"ל עיי"ש נמצאו כאן רבינו ורש"י והלכות גדולות והרב אברהם בנו של רבינו והרמ"ך זלה"ה אשר מכוחם יפה כיון הרב תומת ישרים ז"ל.

עד שנתפח הבצק. נוסח אחר כת"י עד שנתפח כל הבצק ונוסח אחר כת"י עד שנתפח כמו בצק ונוסחא זו מסכמת לדברי הרב ר' אברהם ז"ל שהזכרנו.

ומי פירות הן וכו'. בנוסח אחר כת"י אין שם חלב ולא שמן ובנוסח אחר במקום שמן זית כתוב ושמן וזית ואף שנראת משוללת ההבנה אולי יש לכוונה עם דברי הרב ר' אברהם ז"ל שכתבתי שהזכיר שמן שומשמין ושמן זית.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות חמץ ומצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה