מעשה רקח על הלכות חמץ ומצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ד · הלכה ה
ישראל שהרהין וכו'. משנה דף ל' וכתב הרב המגיד ז"ל דרבינו הזקיקו לפרש דוקא קודם הפסח מהתוספתא פ"ב דקתני אם לא באתי קודם פסח וכו' ע"כ. ואף דלסברת רבינו מוכרח לומר כן דהא איהו ס"ל דכותי מישראל אינו קונה משכון וכמ"ש הרה"מ אח"ז מ"מ לשון הזקיקום שכתב ז"ל הוא מגומגם דהא איכא למדחי דהא דתני הכי היינו בדלא א"ל מעכשיו אבל בדא"ל מעכשיו אפילו שקבע הזמן אחר הפסח מותר וכמ"ש הר"ן ז"ל ומ"מ יש ליישב. ומדהשמיט רבינו דין ישראל שהלוה לגוי דהיינו סיפא דמתניתין משמע דס"ל דבכל גווני אסור ולא הוצרך להזכירו מטעמא שהזכיר הרה"מ ז"ל עיין עליו. ומוכרח הוא דאם איתא דגם ישראל מגוי בעינן מעכשיו לישמועינן רבוותא בישראל מגוי וכ"ש גוי מישראל ולפ"ז על כרחך דבישראל מגוי לאו דוקא קודם פסח אלא אפי' אחר הפסח דהא כיון דחשבינן ליה כקבל עליו אחריותו וכמ"ש הרה"מ אם כן בפסח או אחר הפסח איירי ואם כן קשה טובא כיון דרבינו פוסק כאותה תוספתא על כרחך אותה תוספתא סברא דגם ישראל מגוי אינו קונה משכון כת"ק דהתם דהא מוקים לה בקודם פסח דומיא דרישא [וגם רבינו גופיה בפירוש המשנה השוה שניהם דאיירי במעכשיו דוקא] אם לא שנאמר דלא ס"ל כהך תוספתא בהא אי נמי דאגב דנקט ברישא קודם פסח דהוא דוקא נקט נמי בסיפא קודם פסח ולאו דוקא.
ומאי דקשיא אכתי לדעת רבינו ממ"ש בגמרא לרבא דס"ל דבעל חוב מכאן ולהבא הוא גובה ממתני' דגוי שהלוה לישראל ואמרו אי אמרת בשלמא למפרע הוא גובה אמטו להכי מותר בהנאה אלא אי אמרת מכאן ולהבא הוא גובה אמאי מותר בהנאה ברשותא דישראל הוה קאי הכא במאי עסקינן בשהרהינו אצלו ואם איתא לישני ליה דהכא בקודם פסח איירי וכ"כ הרה"מ ז"ל והרב לח"מ כתב דלפי המסקנא דגוי אינו קונה משכון ודאי דבעינן הגעת זמן קודם פסח וכמ"ש הרה"מ ז"ל ע"כ. ואכתי קשה קצתדכיון דסתם תלמודא הוה ס"ל בפשיטות דמתניתין בלאחר הפסח היא כשתירץ במסקנא הא דאמר מעכשיו וכו' הו"ל לאשמועינן להדיא דסתם מתניתין אינה כמו שהיינו סבורים מתחילה. אכן אין להקשות לדעת רבינו אמאי איצטריך למתני אחר הפסח דמלתא דפשיטא היא דאי אמרת בשלמא דהכוונה על זמן הפרעון ניחא ואפשר דקמ"ל דדוקא אחר הפסח מותר אבל בתוך הפסח אף דמן התורה אפשר דשרי ליהנות מחמץ של גוי קמ"ל דהכא לא מקילינן כל כך. א"נ י"ל דסירכא דלישנא דסיפא נקט דהא על כרחך רישא לאו דוקא דהא באכילה נמי מותר.