מעשה רקח על הלכות חמץ ומצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ד · הלכה ג
גוי שהפקיד וכו'. איכא למידק אמאי לא כתב רבינו ייחד לו בית האמור בברייתא דף ו' ייחד לו בית אין זקוק לבער שנאמר לא ימצא וכו' ופירש רש"י ייחד לו בית כלומר לא קבלו עליו אלא אמר לו הרי הבית לפניך הניחו באחת מהזויות אין זקוק לבער ע"כ. ור"ת הקשה עליו דאם כן מאי איריא ייחד כיון דלא קבל עליו אחריות אפילו לא ייחד ותו דה"נ מסיק למימרא דשכירות קניא וכו' ופירש ז"ל דאפי' באחריות מיירי וכו' ע"כ. והשתא אי רבינו מפרש כפירוש רש"י ז"ל אמאי לא הזכיר דמלבד שלא קבל עליו אחריות בעי גם כן יחוד בית ולפי' ר"ת נמי אף בקיבל אחריות ביחוד בית סגי ורבינו אסר לגמרי כשקבל עליו אחריות. ודברי רש"י לכאורה קשים דלפי דבריו כשהקשו לעיל מגופא דברייתא ותירצו הא דקביל עליה אחריות הא דלא קביל עליה אחריות אמאי לא משני הא והא בדלא קביל והא בייחד לו בית הא בדלא ייחד לו בית. ואפשר דהיינו טעמא משום דעדיפא מינה משני מעובדא דאמר להו רבא לבני מחוזא דאף בסתם כקבל עליו אחריות הוא ולא נחית השתא אלא לאוקומי כי היכי דלא תקשה גופא דברייתא אמנם בדין לא קיבל עליו מה דין שייך ביה סמיך אהך ברייתא דהכא דזה על כרחך לומר כי היכי דלא ליקשו מתניתא אהדדיה.
אמנם ראיתי להר"ן ז"ל שתירץ בעד רש"י לקושיית ר"ת בדרך אחר וע"פ דרכו תירץ הפר"ח סי' ת"כ לקושיין דאנן בעינן למשכח שריותא אפילו ברשותו כדמוכח מקרא דשלך אי אתה רואה דהיינו ברשותו דאי ברשות אחרים אפי' שלו מצי לראותו ואהא קאמרינן אתה רואה של אחרים ולהכי משני דמיירי בדלא קיבל אחריות עיי"ש. ולמאי דקשיא לן דלמה לא הזכיר רבינו דין ייחד לו בית תירץ הרב לח"מ ז"ל במ"ש הר"ן דרש"י ז"ל בסתמא איירי וא"כ אין הדבר תלוי אלא בקבל אחריות או לא קבל ולכך לא הוצרך רבינו להזכיר ייחד בית דייחד היינו לא קבל וכו' וכבר ביארו בהלכות שכירות וכו' יעו"ש. ובאמת דתירוצו של הר"ן לדברי רש"י שלפנינו קשה להולמו שהרי כתב הפקידו אצלו וקבל עליו אחריות ייחד לו בית כלומר לא קבלו עליו אלא אמר לו וכו' וכמו שהבין ר"ת והרא"ש ז"ל ולפי שיטה זו אף בייחד בית דהיינו שלא קבל אחריות בעי נמי מחיצה ולכאורה הוה אפשר דרבינו ס"ל דבין יחוד בית בין מחיצה עשרה היינו משום היכר דכולהו איירי בלא קבל עליו אחריות וכן נראה מתוך דברי הרח"א נר"ו ע"ד רש"י ז"ל אמנם רואה אני שאי אפשר לומר כן בשום פנים דבגמרא קאמר ייחד לו בית אין זקוק לבער שנאמר לא ימצא בבתיכם והא לאו דידיה הוא דגוי כי קמעייל לביתא דנפשיה קמעייל ופריך למימרא דשכירות קניא וכו' מוכח להדיא דלאו משום היכר הוא אלא מגוף הדין דוקא וכמסקנא דהתם.