מעשה רקח על הלכות חמץ ומצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ד · הלכה א
כתוב בתורה וכו' או הפקיד אותו ביד גוים. שם דף ה' וכתב הרב המגיד דהך דהפקיד ביד גוים מקל וחומר יליף לה וכו' ע"כ. אף דלא הוי ק"ו גמור דשאני התם שהוא בביתו של ישראל מכל מקום מסתברא דלא לקי עליה אף בעשה מעשה כיון דמק"ו יליף לה ומרן ז"ל כתב דמכח דרשה דקרא נפקא ליה וגם מזה אין להכריח שילקה דהא לא הוזכרה זאת הדרשא בש"ס אלא דברי רבינו הם וכמו שנראה גם מתוך דברי מרן ז"ל אלא דקשה לי במ"ש בסוף דבריו וז"ל ומדכתיב בבתיכם משתמע איסורא להפקידו ביד גוים שהרי המקום שמניח בו חמצו ביד גוי הרי הוא ביתו ע"כ. וקשה חדא דהיכי יליף לה דאף בביתו של גוי מיקרי בתיכם ואדרבא אי הוה כתיב בבית הוה מצינן למדרש הכי טפי ותו דבגמרא אמרינן דגוי שהפקיד חמצו אצל ישראל זקוק לבער ייחד לו בית אין זקוק לבער ומסקינן דבעלמא שכירות לא קניא ושאני הכא דאפקיה רחמנא בלשון לא ימצא מי שמצוי בידך יצא זה שאין מצוי בידך ופי' רש"י שאין מצוי בידך שהרי אותה זוית מסורה לגוי ע"כ. הרי דבעלמא שכירות לא קניא דגבי גוי שהפקיד אצל ישראל אי לאו קרא דלא ימצא הוה אמינא דלא קניא ואם כן הכא דליכא קרא מנא לן ותו דאיך אפשר דבבית הגוי ממש יקרא ביתו של ישראל והרי גבי בית ישראל פשיטא לן דאסור אם לא ייחד לו בית ואם נאמר דמכח קרא דבבתיכם יליף לה הכי אכתי קשה דהך דרשא נראה דלא הוזכרה בשום דוכתא ואפשר דכונת מרן דאיירי בייחד לו בית דאז מקרי בתיכם טפי ואף דלא משתמע הכי לגמרי מ"מ ילפינן לה הכי מכח דין ישראל שהופקד אצלו חמץ של גוי וייחד לו בית דנ"ל היתרא בהכי מקרא דלא ימצא הכי נמי גבי חמץ של ישראל כיון שהגוי ייחד לו בית מקרי שפיר ביתו של ישראל בענין פסח ובתיכם דקאמר גילוי מלתא בעלמא הוא.