מעשה רקח על הלכות חמץ ומצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ג · הלכה ט
מי שיצא וכו'. שם דף מ"ט ועיין להפר"ח ס"ס תמ"ד. ומ"ש רבינו
יבטל בלבו משמע דבלבו ממש קאמר וכן משמע ממ"ש בפ"ב דין ב' אמנם ממ"ש לעיל בדין ז' משמע דבעינן בפה דוקא וצ"ל דמן התורה גם בלבו מועיל דעיקר קרא דתשביתו אינו אלא בלב וחז"ל הוא שחייבו לאמרו בפה משום דדברים שבלב אינם דברים ועיין עוד להר"ן ז"ל. והפר"ח סימן תל"ד הביא מחלוקת בזה.