מעשה רקח על הלכות חמץ ומצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ג · הלכה ד
היו לו ככרות וכו'. משנה דף י"ד והקשה מרן ז"ל תימה דמשמע דדוקא היכא דצריך לשרפה ערב שבת וכגון שחל להיות ערב פסח [כצ"ל] בשבת דאכתי לא מטא זמן איסורא אבל אי הוה מטא זמן איסורא וכגון שחל להיות ערב פסח [כצ"ל] בשאר ימי השבוע אפי' יערב טהורה עם טמאה או תלויה לית לן בה ובגמרא דברו בסתם ולא חלקו וצ"ע ע"כ. והרב לח"מ הקשה עוד על רבינו דבגמ' אמרו מחלוקת בשש אבל בשבע דברי הכל שורפין כלומר דיכול לערב טמאה עם טהורה וא"כ אמאי לא הזכירו ע"כ. והרח"א נר"ו כתב דחדא מתרצת חברתה דנקט ער"ש מלתא פסיקתא דכל היום לא יערבם מינה דבחול יש חלוק וכו' ותימה על מ"ש מרן שבש"ס לא חילקו והרי חילקו וכו' ע"כ. ואין כאן תימה על מרן ז"ל דקושייתו על רבינו היא דבגמרא לא חילקו בין מטא זמן איסורא דרבנן מיהא ללא דהיינו כשחל ערב פסח בשבת דבער"ש אין כאן שום איסור ומה יושיענו אם חילקו בין שש לשבע על כל פנים לישמועינן דאפילו כי מטא זמן איסורא דרבנן אין לערבן וכ"ש כשאין כאן איסור כלל וזו היא כוונת קושיית מרן ז"ל ולמ"ש הרח"א נר"ו דמלתא פסיקתא נקט אכתי הוא מגומגם כיון דאיכא חידושא טפי בשש וכו' ואפשר דרבינו תפס לשון הברייתא דאיירי בערב פסח שחל להיות בשבת ומשום חידושא דתלויה שמא יבא אליהו ויטהרנה כדקאמר רבי יוסי וכשחל בחול מלתא דפשיטא היא דלא אתי איסור דרבנן דהיינו בשעה ששית ודחי איסור דאורייתא דמשמרת תרומותי וכו' מכ"ש כשיכול לקיים שניהם דהיינו זו לעצמה וזו לעצמה וגם כשאסורה בהנאה מדאורייתא וצריכה שריפה הרי דינה כטמאה ופשיטא שאז אין קפידה אף שאנכי הרואה כי אין די באר.