מעשה רקח על הלכות חמץ ומצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ב · הלכה ז
אין חוששין וכו'. משנה שם ורבינו אינו מפרש כפי' רש"י ז"ל ועיין להרב המגיד ומרן והרב לח"מ ז"ל ואף דרבינו כתב לעיל דין ה' דכל מקום שאין מכניסים בו חמץ אינו צריך בדיקה וא"כ מינה משמע דלמאי איצטריך הא כבר נרגשו התוס' מזה אמתניתין ותירצו דהוה מוקמינן לההיא במקום שאין חולדה וברדלס יכולין להלך שם ובנוסח אחר כת"י כתוב אין חוששין וכו' ממקום שמכניסין בו חמץ למקום שאין מכניסין וכו'.
והניח עשר חלות ומצא תשע וכו'. ולקמן דין י"ב כתב ז"ל בהניח תשע ומצא עשר דצריך לבדוק ודין זה שכתב כאן הוא מימרא דרב מרי דף ט' אמתניתין דומה שמשייר יניחנו בצנעא וכו' ונשנה גם כן שם דף י' עם דין הניח תשע ומצא עשר שהזכיר רבינו לקמן ונמצא ששניהם הזכיר רבינו והתימה על הרב ב"ח סימן תל"ט שהקשה על רבינו לקמן דלמה השמיט דין הניח עשר ומצא תשע דהא כבר הזכירו כאן ואי משום שלא הזכיר דצריך לבדוק אחר כולם מכיון שכתב צריך לבדוק [פעם] שניה היינו ודאי כדין בדיקה ראשונה בחורין ובסדקין ואי לא אשכח מאי הוה ליה למעבד וכבר ראיתי להפר"ח שעמד בזה עיי"ש ותו דדין זה תלוי במ"ש רבינו פ"ו דמעשר שני עיי"ש. וראיתי לשון ריא"ז אשר סביב הרי"ף שנתקשה אצלי הרבה חדא שכפל דין הניח י' ומצא ט' ולא ידעתי למה ועוד שבלשון שני כתב הניח י' ומצא ט' אינו צריך לבדוק עוד וזה סותר למ"ש בלשון ראשון שצריך לבדוק אחר האחד מיהא ונראה שט"ס הוא עיי"ש.