מעשה רקח על הלכות חמץ ומצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ב · הלכה ה
אבל חור שבין ישראל וכו'. שם תניא חור שבין יהודי לגוי בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו. פלימו אומר כל עצמו אינו בודק מפני הסכנה מאי סכנה אי נימא סכנת כשפים כי אישתמיש היכי אישתמיש התם כי אישתמיש יממא ונהורא ולא מסיק אדעתיה הכא ליליא ושרגא הוא ומסיק אדעתיה וכו' ע"כ. וקצתקשה דמי לא משתמיש נמי בליליא באותו חור ואפילו הכי לא אסיק אדעתיה וצריך לומר דאף שנשתמש לפעמים בלילה אין דרכו לקרב הנר בחור כל כך דמסתמא הנר הוא מונח ומשתמש לאורו אבל עכשיו שרואה שמכניס הנר בחור ללא צורך איכא למיחש טפי דאין לומר דבלילה לא היה משתמש כלל משום חששא דשמא יאמר וכו' דכשהנר רחוק מהחור ומונח אין לחוש דבעיבידתיה עסיק אף דמפשט הש"ס לא מוכח. וצריך להבין אם יבדוק ביום או לא דמדברי הש"ס ז"ל דיבדוק ביום מדקאמר כי אישתמיש יממא ונהורא וכו' משמע דביום ליכא חששא דכשפים כלל לו וכן היא דעת הר"מ שהביא מרן ז"ל אמנם רבינו שכתב אינו בודק כלל וכו' אלא מבטלו בלבו ודיו משמע דס"ל דגם ביום אינו צריך לבדוק וצריך טעם למה ונראה דכיון דכשבודק ביום היה צריך נר כדקי"ל והכא לא מצי דחיישינן לשמא יאמר הגוי כשפים הוא עושה גם לאור היום אינו צריך לבדוק כיון שאין יכול לבדוק בחור לאור היום ולעשות המצוה כתקנה דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי לא אטרחוהו ז"ל וק"ל. ובנוסח אחר כת"י משנת הקס"א מחקו כל זאת החלוקה מדברי רבינו ואולי דהשמטת קולמוס הוא.