מעשה רקח על הלכות חמץ ומצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ב · הלכה ג
ואין קובעים מדרש וכו'. שם דף ד' וכתב הרב המגיד בשם התוספות מכאן נראה שאסור לאכול בליל י"ד קודם בדיקה וכו' ע"כ. נכתב בצידו לא מצאתיו בתוספות כי אם בריא"ז אשר סביב הרי"ף ז"ל עיי"ש. ודע דהרב ב"ח ז"ל סי' תל"א הקשה דמאי שנא מקריאת שמע של ערבית דתניא בברכות דף ד' חכמים עשו סייג לדבריהם וכו' ואם רגיל לשנות שונה ואחר כך קורא ק"ש ומתפלל דאלמא דאע"פ שאסור לאכול מותר לשנות דעל ידי הלימוד לא יבא לידי פשיעה וכו' ע"כ. ונראה לענ"ד דשאני ק"ש כיון שרגיל בה בכל הלילות לא חיישינן שיפשע בלימודו מה שאין כן הבדיקה שאינה אלא משנה לשנה יש לחוש וכן תירץ ז"ל ועוד נראה דק"ש שאני כיון דחיובו מדאורייתא דכתיב בשכבך ובקומך לא פשע אבל בדיקת חמץ שהיא דרבנן דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי יש לחוש לפשיעה. ועוד נראה דק"ש שאין לה תשלומים ביום מזהר זהיר ולא פשע אבל בדיקת חמץ דקי"ל אם לא בדק בליל י"ד בודק יום י"ד ישען על עצמו לומר אבדוק למחר. עוד נראה דק"ש אין זמנה קבוע מן התורה דבשעה שבני אדם שוכבים כתיב ויש אדם שזמנו מוקדם ויש שזמנו מאוחר וכולם עד חצות מדרבנן אבל בדיקת חמץ שזמנו קבוע דעיקר מצותו בתחילת ליל י"ד שוה לכל אדם לא רצו חז"ל שיטפל בלימוד אז כדי שלא יעבור הזמן המוגבל. עוד נראה דק"ש הוא דבר שאין בו כל כך טורח דאין כאן כי אם עקימת שפתים ותכף במקומו יכול לקרותה לא פשע אבל בדיקת חמץ שיש בה טורח לחפש יש לחוש שיפשע ויתרשל והמעיין יבחר.