מעשה רקח על הלכות חמץ ומצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ב · הלכה א
מצות עשה מן התורה וכו'. דף ד' דכולי עלמא מיהא חמץ משש שעות ולמעלה אסור מנא לן וכו' ואיכא כמה אמוראי דמפקי לה מקראי ורבא אמר מהכא לא תזבח על חמץ דם זבחי לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים ואימא כל חד וחד כי שחיט זמן שחיטה אמר רחמנא תניא נמי הכי אך ביום הראשון מערב יו"ט או אינו אלא ביו"ט תלמוד לומר לא תאכל עליו חמץ וכו' דברי רבי ישמעאל ר' עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר אך ביום הראשון תשביתו וכתיב וכל מלאכה לא תעשו ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה רבי יוסי אומר אינו צריך הרי הוא אומר אך ביום הראשון וכו' מערב יו"ט או אינו אלא ביום טוב תלמוד לומר אך חילק ואי ביו"ט עצמו מי שרי הא איתקש השבתת שאור וכו' ע"כ. והרא"ש ז"ל פסק כרבא דהוא בתרא דיליף לה מקרא דלא תשחט וכו' והרי"ף ז"ל פסק כאביי מאך חילק וכו' וצ"ל דטעמא משום דר"י אתי כוותיה בדרשא דאך חילק ודריש ההיקש גם כן כאביי ורבינו פסק כרבי ישמעאל וצ"ל דר"י אתי כרבא דהא על דברי רבא מייתי תניא נמי הכי משמע דהך ברייתא ס"ל כדרשת רבא אלא דהרא"ש ז"ל העתיק דברי רבא כיון דלא נפקא לן מידי לענין דינא ומרן ז"ל הכריח לדברי רבינו דתרי קראי איצטריכו ויפה כיון וגם י"ל דרבינו קשיתיה קושיית התוס' וכו' ותירצו דכיון דאשכחן שהזהיר על ההשבתה והזהיר שלא לשחוט פסח על החמץ סברא הוא שבזמן שחיטה הזהיר על ההשבתה ע"כ. ואם כן על כרחך צריכנן לקרא דאך ביום הראשון וגם רבא מודה בו כאמור לכך נקטיה רבינו ודו"ק.
ולמ"ש רבינו קודם זמן איסור אכילתו. קצתקשה דלעיל סוף פ"א כתב דהאוכל חמץ מתחילת שעה שביעית לוקה ע"כ. ואז גם כן הוא שעת הביעור אם כן איך כתב כאן קודם. וצריך לומר דכיון דבסוף שש ברגע אחרון הוא חייב לבטלו ואיסור אכילתו הוי ברגע ראשון של תחילת שבע קדימה מיהא איכא אף שהיא בצמצום גמור מפני זה כתב רבינו קודם זמן איסור אכילתו שוב ראיתי להרח"א נר"ו שהקשה כן בשם הרמ"ך ז"ל ותירץ כמ"ש תלי"ת.