מעשה רקח על הלכות חמץ ומצה· רבי מסעוד חי רקח
פרק א · הלכה י
והאוכל בשעה ששית וכו'. קשה דלמה לא חייב מכת מרדות גם לנהנה כיון דאיסורו שוה מדרבנן ותו דמאי איריא אוכל בשעה ששית אפילו בשעה חמישית כיון דאסור באכילה מדרבנן כמו שעה ששית הוה לן לחייבו מכת מרדות כמו אוכל בשעה ששית וראיתי להרב לח"מ ז"ל שתירץ דבשעה חמישית כיון שהוא מותר בהנאה ס"ל דלא החמירו כ"כ באכילתו לחייבו מכת מרדות והנהנה בשעה ששית אה"נ דמכין אותו מכת מרדות והאי דנקט אוכל איידי דכתב בתר הכי אוכל בשעה שביעית דהתם דוקא אוכל לקי אבל נהנה לא לקי אמטו להכי נקט אוכל גם בשעה ששית עיי"ש והנה באוכל בשעה חמישית נראה מבואר דאין שייך לחייבו מכת מרדות דשעה ששית לבד היא מדבריהם כי היכי דלא ליגע באיסור תורה אלא דגזרו גם בשעה חמישית משום יום המעונן דילמא טעו בין ה' לו' ויסברו שהם ה' והם ו' ולא קיימא גזרת חז"ל בשעות דדבריהם וכיון שהיא משום חשש זה לחוד לא רצו להחמיר גם בהנאה אמנם בנהנה בשעה ששית מהך טעמא גופא שכתב הרב לח"מ דאין מלקות בנהנה בשעה שביעית איכא למימר דגם נהנה בשעה ששית אין כאן מכת מרדות דכי היכי דקיל נהנה בשעות דאורייתא גם בשעות דרבנן הקילו ולפ"ז בדקדוק כתב רבינו אוכל בשעה ששית ובאמת דגם הרב לח"מ ז"ל לא כתב מ"ש אלא בלשון אפשר משום דיש פנים לכאן ולכאן ודו"ק.