מעשה רקח על הלכות חובל ומזיק· רבי מסעוד חי רקח
פרק ח · הלכה ו
אין לך מי שנתפש על חבירו וכו'. ירושלמי פרק ב' דכתובות רבי יהושע בן לוי אומר אין לך נתפס על חבירו וחייב ליתן לו אלא בארנון ובגולגולת, רב אמר כל הנתפס על חבירו חייב ליתן לו, חיליה דרב מן הדא, הגוזל שדה ונטלוה מסיקין, ולא שמע מה דאמר ר' יוחנן קנס קנסו בגזלן ע"כ, מדדחו דברי רב מינה קמה לה הלכתא כרבי יוחנן, ומפרש רבינו דארנון דקאמר דומיא דגולגולת, דהוי מס קצוב על כל גולגולת כך וכך לשנה, ומפני זה הקדימה, וארנון מפרש הכוונה שהיא התשורה שנותן כל איש ואיש, שכל זה הוא מחוקי המלך וגזרותיו הקבועים והוי ליה דינא דמלכותא, לאפוקי במסים אחרים שהם דרך עלילה דלא קרינן ביה דינא דמלכותא לשיתחייב האחד בשביל חבירו, וכן הבין הרב משפטי שמואל ז"ל ודלא כהחכם הפוסק שם שכתב שמדברי רבינו יש ללמוד גם באיזה עסקי המלך עיי"ש, ותדע שכן נראה דעת רבינו שאפילו באלו הצריך שיהיה בפני עדים שבפירוש לקחו ממנו בשביל פלוני, וכן כתב הרב בית יוסף חו"מ סי' שפ"ח, ובשו"ע סי' שפ"ח, וידוע מה שכתב הכסף משנה ז"ל דמה שכתב רבינו חוץ מן הנתפס מפני המס הקצוב על כל איש ואיש בכל שנה, נראה שרמז למה שאיתא בהגוזל בתרא בר מתא אבר מתא (מבעט) [מעבט], והני מילי באכילה וכרגא דההיא שתא, אבל שתא דחליף כיון דאיפייס מלכא חליף ע"כ, והיינו מדכתב רבינו בכל שנה וכמו שכתב בבדק הבית, אמנם הכנסת הגדולה חו"מ סי' קכ"ח בהגהת הבית יוסף אות ל' כתב בשם הראנ"ח חלק ב' סי' צ"ו, דכוונת רבינו דדוקא מה שקצוב לגבות מכל איש ואיש, אבל בדברים שהמלך גובה מכללות העם ואין חיובו על כל איש בפרט, אלא על העיר סתם לא, עיי"ש, ולענ"ד נראה דכולהו שמע מינה.