מעשה רקח על הלכות חובל ומזיק· רבי מסעוד חי רקח
פרק ח · הלכה א
ואם מת גובין מיורשיו וכו'. מבואר הדבר דרבינו ס"ל דדינא הוי ולא קנסא, דאילו הוי קנסא לא הוו גבו מן היורשין דלדידיה קנסו רבנן לבריה לא קנסו, כדאיתא בגמרא, גם הרב המגיד ז"ל כתב דבפרק הגוזל בתרא משמע דדינא הוא מסור ולא קנסא עיי"ש, אלא דהרב לחם משנה ז"ל הקשה עליו כד בעי תלמודא מאי נפקא לן אי דינא אי קנסא, דנפקא לן האי דינא דאם מת גובה מן היורשין, ואי קנסא אין גובין עיי"ש, ולענ"ד נראה הדבר ברור משום דבקנסא איפליגו רב ושמואל בגיטין דף נ"ג [ע"א] אי ילפינן מקנסא או לא, ואף לפי מה שכתבו הפוסקים ז"ל דבהיזק הניכר דכו"ע לא ילפינן קנסא מקנסא, מכל מקום אם פשיט לן דהוי קנסא ודלא ילפינן מינה נשמע דלא גבינן מיורשיו, משא"כ אם נאמר דהוי קנסא ולא גבינן אכתי לא נפקא לן אי ילפינן קנסא, דדילמא גם זה היזק שאינו ניכר.
בין שהיה האנס עכו"ם וכו'. לא ציין הרב המגיד ז"ל מהיכן נפקא לו לרבינו, ואפשר דהוה גריס רבינו בגמרא ההוא גברא דאחוי אכריא דחיטי לבי ריש גלותא. ולא דבי ריש גלותא כמו שכתוב בנוסחתינו, וכבר ידוע דאנשי בית ריש גלותא היו אלימים ותקיפים כדאיתא בבבא בתרא דף ל"ו [ע"א], והני דבי ריש גלותא לא מחזקי בן ולא מחזקינן בהו, ופסקו רבינו פרק י"ג דטוען ונטען דין י', ראשי הגליות שהיו בימי חכמים לפי שהיה בהם לרדות את העם אין אכילתן ראיה וכו'.