מעשה רקח על הלכות חובל ומזיק· רבי מסעוד חי רקח
פרק ז · הלכה יב
הרי זה הראשון פטור שלא שבר וכו'. בודאי משמע דאם אין סופו להשבר בודאי זה ששברו חייב, וכגון שזרקו לעפר תיחוח וכיוצא, שאין השבירה ודאית, וזה נראה פשוט, אכן אם נדקדק תיבת מיד, דמשמע דאם היה סופו לישבר בודאי כיון שלא היה מיד יתחייב, דיוק זה אין השכל מקבלו, ובשו"ת הריב"ש ז"ל סי' תק"ו נחלק על הפוסק שרצה לדקדק כן בדברי רבינו עיין עליו.