אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות חובל ומזיק· רבי מסעוד חי רקח

פרק ז · הלכה ז

הלכה ו

כל הגורם להזיק וכו' חייב לשלם וכו'. פשט דברי רבינו צריכין ביאור, דנראין דסתרי אהדדי, תחילה שכאן חייב המסלק לבדו, ולקמן חייב הזורק והמסלק, ואי משום דהכא הכל שלו היה לו לחייב כאן להמסלק מחצה לחוד, ועוד דכשהכרים הם של המסלק חייב הזורק לבדו, וכשאינן של המסלק חייב שניהם, ועוד מפני מה לא ביאר בזורק כלי שלו למי הם הכרים, כמו שכתב אח"כ בזורק כלי של חבירו, והרב בית חדש ז"ל חו"מ סי' שפ"ו תירץ דסבירא ליה לרבינו דבזורק כלי שלו אין חילוק בין אם הכרים הם של הזורק או של איש אחר, כל שבא איש אחר שאינן שלו וסלקן חייב המסלק, דהזורק כלי שלו לא הוי ליה לאסוקי אדעתיה שיבא אחר ויסלקן, א"כ המסלק הוא הגורם הראשון, ואין צריך לומר אם היו הכרים של הזורק דפשיטא דחייב המסלק כרים של הזורק וגורם שנשבר הכלי, אבל בזורק כלי של חבירו על גבי כרים (ו)של בעל (הבית) הכלי, אז יש לחלק, דאם בעל הכלי עצמו סילקן הזורק חייב לשלם נזק שלם, דהא ודאי דבעל הכרים אין חייב שלא לסלקן כדי שלא יגיע היזק להזורק כלי, דיש לו רשות ליטול כרים שלו כל שעה שירצה, ודוגמתו מצינו במכסה בור בכיסויו של חבירו וכו' ע"כ תורף דבריו, ונכון. אך לפי זה מה שכתב רבינו שהוא הגורם הראשון לאו לדיוקא דאיכא אחרון, אלא כלומר שהוא העיקרי.

שסלוק הכרים והכסתות גרם לו וכו'. בדפוס שלפנינו כתוב השגת הראב"ד ז"ל דהזורק לעולם פטור וכו', ולא ידענא מאי קאמר דגם רבינו פטר הזורק, עד שמצאתי להרב כנסת הגדולה חו"מ סי' שפ"ו בהגהת הבית יוסף אות ל', שכתב דט"ס נפל בספרים והשגה זו של הראב"ד שייכא לקמן דין ח', גבי מה שכתב רבינו שחייב הזורק וכו', ואותה השגה שכתב שם, א"א לא ראיתיו, שייכא בדין זה, והכריח הדבר ע"פ דברי הרי"ף ז"ל שרבינו נמשך אחריו עיין עליו.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות חובל ומזיק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה