מעשה רקח על הלכות חובל ומזיק· רבי מסעוד חי רקח
פרק ד · הלכה טו
החובל באשת איש וכו'. קשה קצת דגבי עבד פריך בגמרא דגיטין רפואתו דידיה הוא דבעי לאתסויי ביה ומתרץ לא צריכא אלא להעדפה, דהיינו ע"י סמא חריפא, והשתא איך כתב רבינו דהריפוי לבעל הא לא גרעא מעבד כנעני דבעי לאתסויי בה, והרב המגיד ז"ל כתב דהריפוי ג"כ לבעל מפני שהוא חייב לרפאותה ע"כ, ועוד היה נראה לומר דכלפי ההעדפה הוא דקאמר רבינו דהוא של הבעל, דאילו לעיקר הריפוי הא בעי לאיתסויי.