אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות חובל ומזיק· רבי מסעוד חי רקח

פרק ד · הלכה ו

הלכה ד

אבל אם נתכוון לחבירו וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל דדעת רבינו לפסוק כחזקיה שאין חילוק בין שוגג למזיד, אך במתכוין ואינו מתכוין לא פסק כוותיה אלא כרב אדא בר אהבה דחייב בתשלומין, ואע"ג דרב אדא בר אהבה סבירא ליה כרבי שמעון, רבינו כבר פסק כר"ש בפרק ד' דרוצח וכו' ע"כ, מה שכתב דרבינו פסק כחזקיה בחד צד הוא דעת התוס', ומבואר בדבריהם הכח של רב אדא בר אהבה עיין עליו, ומה שכתב עוד דאע"ג דרב אדא בר אהבה ס"ל כר"ש הכוונה משום דהוי יחידאה לגבי רבנן דהיינו סתם מתניתין, ותירץ ז"ל דרבינו פסק כמותו בפרק ד' דרוצח מהטעם שכתב, מדמקשי רב אדא בר אהבה על אביי ורבא בפשיטות וכו', אכן קשה דבפרק ד' דרוצח פסק רבינו דאם נתכוון להרוג את זה והרג את זה פטור מן התשלומין, ולפי הבנת הרב המגיד ז"ל הוי ליה לחייבו בתשלומין דהא רבינו מחלק בין שוגג לאינו מתכוין כפי הבנת הרב המגיד ז"ל, אם לא שנדחוק ונאמר דההיא דנקט רבינו בפרק ד' דרוצח מתכוין ואינו מתכוין לאו דווקא, אלא הכוונה דהוי שוגג, וסמך רבינו למה שכתב בפירקין דבנתכוין לחבירו ונגף את האשה חייב בדמי וולדות, גם לקמן דין ז' כתב להדיא וכבר ביארנו שלא חילק הכתוב בדבר שיש בו מיתת בית דין בין שוגג למזיד וכו', ואילו מתכוין ואינו מתכוין לא קאמר, וזה סיוע גמור לדברי הרב המגיד ז"ל, ומה שכתב רבינו וכבר ביארנו נראה שהוא בסוף פרק א' דנערה בתולה, שגם שם הביא הדרשה דחזקיה בחד צד דהיינו בין שוגג למזיד, וכבר ראיתי להתוס' יו"ט ז"ל פרק ד' דבבא קמא שתמה על רבינו באלה הפסקים דנראין דסתרי אהדדי, וגם על הרב המגיד ז"ל והכסף משנה שלא נתעוררו מזה כלום עיי"ש, גם הרב לח"מ ושו"ת שי למורא סי' קכ"ט האריך להקשות בזה עיין עליהם.

אך לענ"ד אין כאן קושי אלא דברי רבינו שבהלכות רוצח כאמור, (ומכאן) [ומכיון] דרבינו הקדים הדברים בהלכות נערה, ובפרקין, סמי חדא מקמי תרתי, מכל שכן שגם הכסף משנה שם נדחק לומר דרבינו פסק כרבנן, וכבר כתבתי הנראה לענ"ד בהלכות נערה, הגם דמדקדוק לשון רבינו נראה לומר עוד שהוא מחלק בין נתכוין להרוג, דהיינו שעיקר כוונתו להרוג, לנתכוין להכות הכאה בעלמא ואירע הדבר שנגף את האשה ומתה, דבנתכוין להרוג אז פטור מן התשלומין דקים ליה בדרבה מיניה, אבל בנתכוין להכות והמית, כיון דבעיקר הכוונה אין בו דין מיתה אף שהמית איש אחר, אין כאן דין קים ליה בדרבה מיניה, והם דברי רב אדא בר אהבה דקאמר אטו באסון תליא מילתא, בכוונה תליא מילתא, וקרא דכי ינצו אנשים דריש ליה כפשוטו דלא נתכוונו להמית, ואז ונתת נפש תחת נפש ממון, ודלא כר' אלעזר דסבירא ליה [המצות] שבמיתה הכתוב מדבר, וכההיא דדרשינן שם דף פ"ח, [ע"א] בחבלה מהך קרא דכי ינצו אנשים [לכד' יהודה, והיינו] כרבי שמעון, והגם שיש כמה דוחקים לדרך זה, מכל מקום המעיין יבחר וטוב לנו להצדיק דברי הרבנים זלה"ה.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות חובל ומזיק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה