אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות חובל ומזיק· רבי מסעוד חי רקח

פרק ד · הלכה ב

פרק ד

וכיצד משערין דמי ולדות וכו'. קשה טובא דאמתניתין דקתני כלשון רבינו פריך בגמרא, דמי וולדות, שבח וולדות מיבעי ליה, ומתרץ דהכי נמי קאמר, כיצד משלם דמי וולדות ושבח וולדות וכו', משמע דתרתי משערינן דמי וולדות ושבח שהיו משביחין לאשה כשהיתה מלאה מהם, וכן נראה מדברי רבינו בפירוש המשנה, ואיך בחיבורו לא הזכיר אלא דמי הוולדות והשמיט שבח האשה, והטור ז"ל חו"מ סי' תכ"ג כתב חייב בדמי וולדות לשלם לבעל, ושמין אותה כמה היתה יפה וכו' ע"כ, ואף שקיצר בדבריו מכל מקום יש במשמעות לשונו דבעינן תרתי, אבל לרבינו כאן קשה, ואין לומר דכיון שלא זכתה תורה לבעל אלא דמי וולדות כמו שאיתא בגמרא מקרא דונגפו אשה הרה וכו', מכלל דפחת גופה אינו לבעל אלא לאשה, שהרי שם אמרו בפירוש ורבנן דאמרי שבח וולדות נמי לבעל, ומדקאמר נמי, משמע דבין דמי וולדות בין שבח וולדות הוי דבעל, ויש ליישב דמדכתב כיצד משערין דמי וולדות שמין את האשה וכו', הרי שניהם במשמע דמי וולדות ושבח האשה מחמתן, וכי קאמר בגמרא הכי קאמר, אין הכוונה שיש להגיה המשנה, אלא הכוונה שזהו משמעות המשנה מתוך הלשון, ולאפוקי (מדרבי יהודה) [מדרבן שמעון בן גמליאל] וזו היא דעת הרא"ש ורש"ל שם והסכמת הרדב"ז ז"ל בתשובה סי' כ"ט, ועיי' מה שכתב רש"ל ז"ל בשם התוס', אף שגם הוא נתקשה עיין עליו. ובעיקר הדין יש להקשות עוד, דהיכי פסק כתנא קמא ולא כרשב"ג דדרכו של רבינו לפסוק כרשב"ג אפילו בברייתא, כמו שכתב הכסף משנה ז"ל פרק ט' דטומאת מת דין ה', ושם פרק י"א דין ט' כתב דבשיש הוכחה בגמרא היפך דברי רשב"ג לא פסקינן כוותיה עיי"ש, ומכל מקום בפרק י"ב דמטמאי משכב ומושב דין ט"ז וי"ט פסק דלא כוותיה בברייתא כמו שכתב הכסף משנה שם, וכן בפרק י"ג דמאכלות אסורות דין ז' כמו שכתב מרן כסף משנה גופיה שם, וכבר כתבתי במקום אחר בזה.

אחר מיתת הבעל נותנין וכו'. ידוע מה שהשיג עליו הראב"ד ז"ל, והלצת הרב המגיד והכסף משנה ז"ל, אך מה שכתב אע"פ שרש"י פירש ליתיה לבעל או ליורשיו, לא מצינו כן לרש"י ז"ל אלא באיתיה לבעל עיין עליו, ואיך שיהיה האמת נראה שיש הוכחה נכונה מתוך דברי הסוגיא דהלכה (כרבא) [כרבה], ונדחית קושית רב חסדא וכמו שכתבו התוס' שם [דף מ"ג ע"ב], וכמו שכתב הרב לחם משנה ז"ל, ועיין עוד להרב [בית] חדש והכנסת הגדולה חו"מ סי' תכ"ג, והנכון נראה שבאיזה מקום מצא רבינו דבר זה בפירוש, ואנחנו לא נדע, ושם בגמרא אמר רב פפא התורה זכתה דמי וולדות לבעל אפילו בא עליה בזנות, ולא מצינו חולק על זה, וצריך לומר שרבינו כללו בבעל כלשון הפסוק, אך יש להסתפק במה שאיתא בירושלמי [והביאוהו] התוס' שם, דאם בא על אמו בא על אחותו אינן ראויין לקרות בעל ע"כ, וכיון דלא זכה הבעל גם האשה לא תזכה כלל, או דילמא לפסקו של רבינו לקמן גבי שפחה או כותית שנשתחררה או נתגיירה דזכתה היא בדמי וולדות אף שלא היה הבועל זוכה, הכי נמי לא שנא.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות חובל ומזיק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה