מעשה רקח על הלכות חובל ומזיק· רבי מסעוד חי רקח
פרק ג · הלכה ח
ואותו הממון הקצוב וכו'. הטור ז"ל חו"מ סי' ת"כ הביא בשם הרי"ף והרא"ש ז"ל דפליגי על זה וסבירא להו דאלו הדמים הקצובים אינם אלא בשביל הבושת והצער וכו', והב"י הביא שם לשון הרי"ף שהסכים כדברי רבינו, אמנם הנימוקי יוסף הביאו הרב ב"ח ז"ל כתב כדברי הטור ז"ל נראה שהדבר תלוי בגירסאות, ומכל מקום כבר הסכים הרב ב"י שם כדעת רבינו, וכל שכן דאפוקי ממונא הוא, וכתב עוד דהני מילי בשלא היה באותה מכה כדי לעשות נזק גדול, אבל אם הכהו בחוזק וכו', משמע לי דמודה הרמב"ם שישלם ריפוי ושבת, וכן נראה לשונו דלא איירי בהכהו בחוזק ביותר עכ"ל, ותמיהא לי מילתא, למה לא פסק כן בשלחנו הטהור, דמאחר דרבינו מודה בהא גם הרי"ף יודה לו אף לפי גירסתו ומכל שכן לגירסת הטור ז"ל דהוו ליה שלשה עמודי עולם אשר הב"י סומך עליהם בכל מקום הוי ליה להביאו בשו"ע לפסק הלכה, וגם בהג"ה לא הזכירו לא ידעתי למה, אם לא שנאמר דכיון דאפוקי ממונא הוא וגם הדבר אינו מבואר לא רצה להביאו לפסק הלכה.