אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות חובל ומזיק· רבי מסעוד חי רקח

פרק ב · הלכה יט

הלכה יח

עלו בו צמחים שלא מחמת המכה וכו'. כבר ידוע דהראב"ד והטור חו"מ סי' ת"כ השיגו על דברי רבינו דאינו חייב לרפאותו, והדבר מבואר שפסקו של רבינו אתי דלא כמאן, עד שמכח זה כתב הרב המגיד ז"ל שהוא ט"ס בדברי רבינו, ואין חייב לרפאותו היא עיקר הנוסחא ע"כ, והרב בית יוסף כאן [בכס"מ] ובב"י שם סתר סתירות להליץ בעד הגירסא באמרו, דרבינו לא היה גורס בברייתא אינו חייב לרפאותו וכו' עיי"ש, ומלבד דאף לפי דבריו אכתי קשה טובא וכמו שהקשה הרב לח"מ ז"ל, אני אומר עוד שאם באנו לשבש הגירסאות בקל תתורץ כל קושיא, ויתיישבו דבריהם, אך (בתוך) [הכי] היה נראה לומר, דרבינו פסק כתנא קמא דברייתא תניינא, דקתני יכול אפילו שלא מחמת המכה, ת"ל רק, דהכוונה על השבת דעליה קאי תיבת רק, אבל הריפוי פשיטא דחייב מדתנא ביה קרא, וכדפריך שלא מחמת המכה בעי קרא, כלומר מדלא תני קרא אלא בריפוי ובשבת לא תני פשיטא דלא מחייב, ומשני דעיקר דרשת ה"רק" אינה [אלא] להיכא דעבר על דברי רופא וכו', כלומר ולפטורא דשבת שלא מחמת המכה לא בעי מיעוטא, וכן זכיתי ומצאתי להרב ב"ח ז"ל, אך עם כל זה אין דעתי נוחה דמלבד דהוי ליה לבארו, (אלא) כיון דפליג אדרשה ד"רק" אכתי מי הכריחו לרבינו לפרש תנא קמא (דרך) [דהך] ברייתא דלא כמאן מהברייתא הראשונה, מכל שכן שראינו לרבי יוסי בר יהודה דאתי כרבי יהודה דאידך ברייתא, גם ראיתי להרש"ל בים של שלמה [פרק ח'] סי' ט' שגם הוא הסכים לשבש הגירסא.

עבר על דברי הרופא וכו'. נראה דרבינו מפרש ההיא דאכל מיני מתיקה דפטור בשצוהו הרופא והזהירו על זה, אבל אם לא צווהו והוא מעצמו אכל הוי ליה כמחמת המכה, וחייב דהרופא הוא שפשע ולא הוא, וכן כתב ז"ל ופשוט.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות חובל ומזיק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה