מעשה רקח על הלכות חובל ומזיק· רבי מסעוד חי רקח
פרק ב · הלכה ז
המבעית חבירו וכו'. התוס' ז"ל דף צ"א [ע"א] הביאו תוספתא דקתני הכהו כנגד אזנו וכו' שנאמר והכה עד שיעשה בו מעשה, משמע דגזירת הכתוב הוא ע"כ, ולפי דבריהם בעלמא לא הוה לן לחלק בין עושה מעשה לאינו עושה, דאי בעלמא נמי מחלקינן בהכי הרי אינו גזירת הכתוב דבכל מקום כן הוא, ויש לומר דלא כתבו כן אלא כלפי טעם (אותו) [איהו] דאבעית נפשיה, אבל לעולם דילפינן מיניה לכל החבלות.