מעשה רקח על הלכות חובל ומזיק· רבי מסעוד חי רקח
פרק א · הלכה טז
אבל אם הוזק זה שנכנס וכו'. הרב המגיד ז"ל הזכיר הסוגיא ודרבינו מפרש ידע ולא ידע שאמר רב פפא, רצה לומר אם נתכוון או לא נתכוון, ודלא כפירוש רש"י ז"ל עיי"ש, וגם כפי' התוס' ז"ל לא אתי, שהרי אוקמו ההיא דשניהם ברשות או שניהם שלא ברשות כגון שנכנסו לחצר בעל הבית וחייבים כשהזיקו זה את זה אפילו הזיקו שלא מדעת, משא"כ באחד ברשות ואחד שלא ברשות, ורבינו כתב כאן היו שניהם ברשות או שניהם שלא ברשות והוזקו זה בזה שניהם פטורים, הרי דגם באלו הצריך רבינו כוונה, גם מה שהקשו התוס' על פירוש רש"י ז"ל, דהיינו מתניתין דפרק המניח לא קשיא על רבינו, שהרי שם דף ל"ב [ע"א] כתבו ז"ל, דלא הזיקו ממש במתכוין אלא כלומר הוזקו, והביאו ראיה מהא דשניהם ברשות וכו', ואף שהוא היפך מה שכתבו שם, מכל מקום רבינו שפסק כאן ולקמן פרק ו' דין ט"ז דדווקא הוזקו דהיינו שלא במתכוין, מוכרח שהוא מפרש בזו כדברי התוס' שם, והרב לח"מ ז"ל נתקשה בדברי הטור חו"מ סי' שע"ח, שמתחילה נראה שתופס דעת רבינו שמחלק בין מתכוין לשאינו מתכוין, שהרי כתב ומיהו דווקא במזיקו במזיד וכו', ושוב כתב היו שניהם ברשות וכו', אם לא ידעו זה בזה שלא ראו זה את זה אע"פ שלא כיוונו חייבים, והיינו כפירש רש"י וצ"ע ע"כ, וסתירה כזו היה להם להמפרשים ז"ל להתעורר בה עיין עליהם, לבד הרב ב"ח ז"ל שהקשה, דבסוף סי' שע"ט תמה על דברי הרמב"ם וכאן סתם כדבריו, ותירץ דהטור ז"ל חולק על הרמב"ם בזה, דאינו מחלק בין ברשות לשלא ברשות, והטור ז"ל מחלק עיי"ש, גם הרב כנסת הגדולה ז"ל שם תמה על הטור דבסי' תכ"א [כתב] הזיקו בכוונה הכוונה לומר שראו זה את זה וכו' ע"כ, מכל זה מוכח דהטור ז"ל מחלק בדבר בין ברשות לשלא ברשות דבנכנסו לחצר בעל הבית והזיקו זה את זה אז בעינן ראו זה את זה, משא"כ בנכנס אחד לחצר בעל הבית שלא ברשות והזיקו בעל הבית אז אין לחלק אלא בין נתכוין ללא נתכוין, דהכי מפרש הטור ההיא דואזדו לטעמייהו שאמרו בגמרא, דהא דברי רבא בנכנס לחצר בעל הבית שלא ברשות הוא.