מעשה רקח על הלכות חובל ומזיק· רבי מסעוד חי רקח
פרק א · הלכה ז
שהרי נאמר באונס וכו'. ידוע דהרב המגיד ז"ל תמה על רבינו דלמה למדה מאונס שהוא דבר קצוב והניחו בצ"ע, ולכאורה היה נראה לומר דאין כאן תימה, דמצינו לרב אשי בגמרא דיליף לתשלומי חבלה שהוא ממון ולאו תחת ממש מקרא דתחת אשר עינה, ותקשי עליה נמי הא דהתם הוי דבר קצוב, אך אחר ההתבוננות, אדרבה תמהתי איך פה קדוש יאמר דתחת אשר עינה היינו החמשים כסף שנותן תחת אשר עינה, והרי רבינו ריש פרק ב' דנערה בתולה יליף להצער באנוסה מקרא דתחת אשר עינה, ושם היה לו להרב המגיד לתמוה, אי נמי כאן היה לו לתמוה על מה שכתב שם, ועוד דהדבר מוכרח מעצמו דאי אפשר לפרש דהקנס של נ' כסף הוא על דבר העינוי, שהרי המפתה גם נותן הנ' כסף כמבואר, אלא ודאי דהעינוי הוא הצער דווקא ואין לו קצבה כמו שכתב רבינו שם להדיא, אך ראיתי לרש"י ז"ל פרק ג' דערכין דף ט"ו [ע"א] אדברי אביי דאתי לאוכוחי דהנ' כסף הם מלבד הבושת והפגם מקרא דתחת אשר עינה, פירש ז"ל דמשמע הני נ' כסף הם בשביל קנס העינוי וכו' ע"כ, וקשה כאמור, עד שמצאתי בכתובות דף מ' [ע"ב], דאמר הכי אביי להדיא תחת עינה הני תחת אשר עינה, ורבא אמר מונתן האיש השוכב עמה וכו' הנאת שכיבה נ' כסף עיי"ש, נמצא דדברי רש"י ז"ל ישרים וכנים כדאביי, אלא דקשיא לי דבשלמא לרבא דהנ' כסף הם בשביל הנאת השכיבה אתי שפיר דילפינן מהתם מאונס לנ' כסף, אבל לאביי היכי ילפינן מכיון דיהיב קרא טעמא תחת אשר עינה, מעתה דווקא היכא דאיכא עינוי קאמר קרא, משא"כ במפתה, דאל"כ למה לי למכתב תחת אשר עינה, לימא תחת אשר שכב, ואיך שיהיה רבינו פסק כרבא וכמו שכתב הכסף משנה ז"ל שם, וכן פסק הסמ"ג ז"ל, ודברי הרב המגיד ז"ל צ"ע טובא.