מעשה רקח על הלכות זכיה ומתנה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ט · הלכה א
שכיב מרע שצוה ואמר לא תגלו וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל, ודוקא שצוה לגלותה לאחר מיתה הא אם צוה להסתירה בסתם לא קנה, וזהו שכתב המחבר ריש פרק ה', הנותן מתנה בין בריא בין שכיב מרע צריך שתהיה גלויה וכו', ע"כ. ואיכא למידק מה ראה לרמוז מה שכתב רבינו שם דהתם בעי שתהיה גלויה וכאן במסותרת, אכן הדבר מבואר שנרגש בדבריו שכתב, הא אם צוה להסתירה בסתם דהיינו שלא ביאר שיגלו אותה לאחר מיתה, ועדיין לא שמענו באם צוה סתם שלא צוה לגלותה ולא להסתירה אלא סתמא מאי, לזה הוצרך להביא מההיא דריש פרק ה' וכו', דבעינן דוקא שיצוה לגלותה, אף שבאמת לא היה צריך להוכיח זה ממה שכתב ריש פרק ה', דכאן בפרקין הוא מבואר דממה שכתב לקמיה, מצוה מחמת מיתה אינו צריך לומר גלו את המתנה, מינה משמע דשכיב מרע צריך לאמרו דוקא, וכבר נתן טעם נכון לדבר זה הרב כסף משנה ז"ל עיין עליו. וראיתי ברבינו ירוחם ז"ל נתיב ט"ו חלק ב' שכתב וז"ל: ומשמע מדברי הגאון שאם אמר לא תגלו עד יום פלוני לא הוי טמירתא ממש במתנת שכיב מרע ע"כ, הא דכתב ז"ל ואח"כ תגלו נראה דלאו דוקא דמכיון שאמר לא תגלו עד יום פלוני ממילא דבאותו יום צוה לגלותה, כמו שאנו מדייקין בדברי רבינו וכמו שכתב הרה"מ ז"ל, וכן נראה ממה שכתב במתנת שכיב מרע, דהיינו מה שכתב שם במישרים נתיב כ"ד ח"א. וחידוש גדול ראיתי להרב אלשיך ז"ל סי' צ"ט דבמטלטלין הניתנין מיד ליד לא קפדינן אמתנה טמירתא, ושכן כתב הנימוקי יוסף שהיה דן הרי"ף, אמנם הטור ז"ל חו"מ סי' רמ"ב הביא חולקין בזה עיי"ש.