מעשה רקח על הלכות זכיה ומתנה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ח · הלכה ה
שכיב מרע שצוה לתת מתנה וכו'. כבר ביאר רבינו דין זה פרק כ"ב דהלכות מכירה הל' י', ולא שנאו כאן אלא להשמיענו דאין חילוק בין שכיב מרע לבריא בזה, לאפוקי מי שחילק וכמו שכתב הרב המגיד ז"ל שם. ונוראות נפלאתי מהרב ב"ח ז"ל חו"מ סי' רנ"ג (מחודש) [סעיף] מ"ב שרצה להבין דדעת רבינו דלא נאמר דין זה דדעתו של אדם קרובה אצל בנו אלא בשכיב מרע דוקא, דשם בהלכות מכירה לא הזכירו אלא דרך אגב, ותמה על הרב המגיד ז"ל דבהלכות מכירה כתב דדעת הרמב"ם דאין לחלק בדין זה בין בריא לשכיב מרע, ובהלכות זכיה כתב דדעת הרמב"ם דדוקא בשכיב מרע ודבריו סותרין זה את זה ע"כ. ותמהני מפה קדוש איך יאמר כן, דהרב המגיד ז"ל לא כתב כאן, אלא, דכמו שביארנו שכתב רבינו הוא פרק כ"ב דהלכות מכירה ומימרא היא (כמו שכתבתי) [בפרק מי שמת] עכ"ל. אכן נראה דראית הרב ב"ח היא ממה שכתב הרב המגיד אחרי זה בדין אם ילדה אשתי זכר וכו', ששם כתב דדעת רבינו דדוקא בשכיב מרע וכו', ואי מהא לא איריא דההיא לאו משום דבר שלא בא לעולם הוא שהרי אינו מזכה אלא לאחר שיבא לעולם, ומשנה ערוכה היא ואין בה חולק, ואילו במזכה לעובר כמה מחלוקות נאמרו בה שם בגמרא, וזהו טעמו של הרה"מ ששלל הבריא משום אסמכתא ואין נעשה חליפין וקנין דברים, ולא הזכיר דבר שלא בא לעולם כלל והוא מבואר הרבה וכבר השיג מהרש"ך ז"ל.