אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות זכיה ומתנה· רבי מסעוד חי רקח

פרק ד · הלכה ד

הלכה ג

ראובן שרצה וכו' או תן מאה זוז לשמעון וכו'. חלוקא דזכי שכתב רבינו היא מוסכמת פרק קמא דגיטין ובכל התלמוד, אך חלוקא דתן היא סברת רבינו, והרב כסף משנה ז"ל כתב דטעמו דכיון דלא אשכחן שמיעטו אלא הולך דלא הוי כזכי לית לן למעוטי תן וכו', ושוב הביא דבירושלמי איתא להדיא דתן לאו כהולך דמי, אך רבינו תפס עיקר לסברת ר' יוחנן פ"ק דגיטין דסבר דתן הוא כזכי עיי"ש, וראיתי להתוספות בגיטין דף י"ב ע"א בד"ה כל האומר תנו וכו', שהביא משם ר"י דבתוספתא קתני להדיא תן מנה זה לפלוני במתנה או הולך וכו' רצה לחזור חוזר עיי"ש, וכיון שכן הדבר קשה לשמוע איך פסק רבינו היפך התוספתא והירושלמי, ובפרט להקושיא שהקשו שם התוספות בשם ר"ת ז"ל מהברייתא דהתם דף י"ד [ע"א] דקתני הילך מנה לפלוני שאני חייב לו תן מנה לפלוני שאני חייב לו וכו', וכן בפקדון אם בא לחזור אינו חוזר, ואי במתנה תן הוי כזכי למה הוצרכה הברייתא לחלוקא דתן, דכיון דכבר אשמועינן דאפילו הולך הוי כזכי לענין מלוה ופקדון כל שכן תן דאפילו במתנה הוי כזכי, אלא ודאי דתן במתנה לא הוי כזכי עיי"ש. ושבח להשי"ת שנחה דעתי במה שמצאתי לרבינו פרק ט"ז דמלוה ולוה הל' ב' שכתב וז"ל: היה ראובן חייב לשמעון מנה ואמר ללוי הולך מנה זה שאני חייב לו אם בא לחזור אינו חוזר וכו', ומדלא העתיק לשון תן כדברי הברייתא זה מורה באצבע שלא היה גורס בהך ברייתא לישנא דתן, וכיון שכן אזדא לה קושית ר"ת ז"ל, ומכח דברי ר"י והך ברייתא נסתייע רבינו לפסוק גבי מתנה דתן כזכי דמי, והכי מוכח בפ"ד דהלכות שאלה ופקדון.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות זכיה ומתנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה