מעשה רקח על הלכות זכיה ומתנה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ד · הלכה א
המקבל את המתנה וכו' או איני מקבלה וכו'. כבר ידוע מה שכתב הרב המגיד ז"ל בביאור דעת רבינו, והקשו על דבריו הרבה הרב לח"מ והרש"ך חלק ב' סי' קכ"ב ומהרשד"ם אבן העזר סי' קע"ט והמשנה למלך ז"ל, דבאמת דבריו מגומגמים ותמוהים, גם דברי הרב כסף משנה ז"ל דחוקים הרבה עיין עליו, ותו מה שכתב [רבינו] הא דמום זה נראה לי בה מהיכן הוציאו רבינו, והנני אחר עקבותיהם ז"ל כננס על גבי ענק נראה לענ"ד דרבינו ראה על נכון הגירסא דבפרק השולח שנראית הפוכה מהגירסא שבפרק אשם תלוי ויישב שניהם ברוחב תבונתו, דבפרק אשם תלוי דף כ"ד [ע"א] קאמר ריש לקיש הנותן מתנה לחבירו ואמר הלה אי אפשי בה כל המחזיק בה זכה בה, ומאי שנא מהא דאמר רבה בר אבוה אמר רב ששת ואמרי לה אמר רב אבהו אמר רב ששת, מקבל מתנה שאמר לאחר שבאת המתנה לידו מתנה זו תיבטל, מבוטלת, אי אפשי בה, דבריו קיימים, בטילה ואינה מתנה לא אמר כלום, מאי לאו דבריו קיימים דהדרה למריה לא דבריו קיימים והוא נמי לא קני לה וכל המחזיק בה זכה בה וכו', ע"כ. הרי דמפרשי הא דרב ששת דקתני דבריו קיימים לענין הפקר דכל המחזיק בה זכה, והקדים רבינו בצחות לשונו דברי ריש לקיש דהיינו
איני רוצה בה ואיני מקבלה דהיא היא,
או הרי היא בטילה דהיינו תבטל דקתני רב ששת
או שאמר מום זה נראה לי בה דהיינו מבוטלת דקתני רב ששת, ומשום דהיינו תבטל היינו מבוטלת לכך ביאר רבינו דמבוטלת דקאמר רב ששת היינו מחמת מום גלוי הנראה בה וכמו שכתב הרב כסף משנה ז"ל, ודייק לשון רבינו שכתב
או שאמר מום זה נראה לי בה, דזה מורה באצבע ולכך היא מבוטלת.
וחלוקא דבטילה ואינה מתנה וחוזרת לבעלים הראשונים הביאה רבינו הל' י"ג וז"ל: מקבל מתנה שטען ואמר זו שתחת ידי אינה מתנה בידי אלא שומר אני עליה וכו', או שאמר בטילה היתה מתחילתה וכו', ותחזור לבעליה ע"כ. הרי שהזכיר אלו השני חלוקות וביארם לפי רוחב תבונתו, והרב המגיד ז"ל לא הזכיר שם מהיכן הוציאה רבינו, אלא כתב דפשוט הוא וכו', אמנם לפי דרכנו הם סיום דברי רב ששת כאמור, מעתה ההיא דריש פרק השולח דלא איירי לענין הפקר אלא לענין אי לשון בטל מעיקרא משמע או להבא מייתי שפיר מימרא דרב ששת, דלענין זה דבריו קיימין, והכי איתא התם, תנו רבנן בטל הוא, אי אפשי בו, דבריו קיימין, פסול הוא, אינו גט, לא אמר כלום, למימרא דכל לישנא [דבטל לישנא] דליבטיל משמע והאמר רבה בר רב איבו אמר רב ששת וכו', בטלה היא אינה מתנה דבריו קיימין, כלומר לענין דחוזרת לבעליה הראשונים דבטילה היא לשעבר משמע, ומתרץ אביי בטל שתי לשונות משמע וכו', גבי גט לישנא דמהני ביה קאמר, גבי מתנה לישנא דמהני בה קאמר ע"כ. נמצא דדברי רב ששת יתפרשו כפי עניינם, דכי גרסינן בהנהו תרי לא אמר כלום הכוונה לענין הפקר, וכי גרסינן דבריו קיימין היינו לענין דלא קנאה הוא אלא חוזרת לבעליה הראשונים דהיא היא, ואין כאן שום סתירה בדבריו ודברי רבינו נכונים.