מעשה רקח על הלכות זכיה ומתנה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ג · הלכה ג
וכן האומר לחבירו מנה שיש לי בידך וכו'. עיקר הדין בגיטין י"ג [ע"ב] משום מעמד שלשתן, ובפ"ו דהלכות מכירה ה"ח כתב רבינו בין פקדון בין מלוה וכאן ביאר פרטי המקבל, וכן כתב פ"ג דשלוחין ושותפין ה"ז, ומכיון דהוי הלכתא בלא טעמא לכך פסק פרק ט"ז דמלוה ולוה ה"ג שאם נמצא הלוה עני חוזר על המלוה עיי"ש. וראיתי להרב כנסת הגדולה חו"מ סי' קכ"ו בהגהת הטור אות י"ד שכתב וז"ל: נראה לי פשוט שאם המקבל קטן אין דין מעמד שלשתן דקטן כשלא בפניו דמי ע"כ, ויש לגמגם בהוראה זו אחרי המחילה הראויה דכיון דזכות הוא לו להקטן הא קיימא לן זכין לאדם שלא בפניו, ומכח זה פסק רבינו פרק כ"ט דהלכות מכירה הל' י"א דקטן שקנה קרקע ונתן דמים והחזיק בה תעמוד בידו דזכין לאדם שלא בפניו וכו', א"כ מטעם זה היה לנו לזכות להקטן דבפניו לא גרע משלא בפניו, אם לא שנאמר דכיון דדין זה הוא הלכתא בלא טעמא אין לך בו אלא חדושו.