מעשה רקח על הלכות זכיה ומתנה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ב · הלכה יח
גר שמת וכו' כולן חייבין להחזיר וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל, ופירוש המחבר בברייתא כך הוא חייבים להחזיר שלא יחזיקו בנכסי הבן שהוא חי ויהיו גזלנים, החזיקו ואחר שמעו שמת בנו, פירוש שכבר היה מת כשהחזיקו שאם לומר שמת אח"כ מאי קמשמע לן ברייתא דהמחזיק בשניה קנה וכו', פשיטא שהמחזיק בנכסי הגר חי אין חזקתו כלום וכו', ואם תאמר דלישמועינן דעובר יש לו זכיה כי האי גוונא ליתא דמרישא שמעת לה וכו', ע"כ. הקושי מבואר בדבריו דלרבא דקיימא לן כוותיה עובר אין לו זכיה דהא פליג ארב ששת, וא"כ נהפוך הוא, וכן הקשה המשנה למלך ז"ל והניחו בצ"ע.
אמנם לענ"ד אינו מוכרח דרבא יסבור דעובר אין לו זכיה, דכל עצמו לא בא אלא לדחות דברי רב ששת שרצה להוכיח מהך ברייתא דעובר יש לו זכיה, ודחי ליה דאיכא למימר דהכא היינו טעמא דקנה העובר ולא זכו המחזיקים הראשונים משום דרפויי מרפיא בידייהו, כלומר דלא נתכוונו לקנות קניה גמורה, דמימר אמרי אפשר שיהיה לו בן או אשתו מעוברת, וחז"ל יפקיעו ממנו חזקה זו, ואנן בעינן שיתכוון הזוכה לקנייה גמורה כמו שכתב רבינו לעיל הל' י"ב וי"ג, וזו נראית כוונת הרב המגיד ז"ל שדקדק וכתב, דעובר יש לו זכיה כי האי גוונא, כלומר דוקא במציאות זה, ואפשר עוד לומר דרבא סבירא ליה דגבי גר עבוד רבנן הך תקנתא שיקנה העובר אף שעדיין לא יצא לאויר העולם, מכל שכן דידוע דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ואפילו עובר במעי אמו קנה כמו שכתב רבינו פרק כ"ב דהלכות מכירה הל' י', ולקמן פ"ח ה"ה, והו"ל דעת אחרת מקנה אותו, ולכך קתני בהך ברייתא דראשונים לא קנו.
וע"פ האמור תתורץ ג"כ הקושיא שהקשה המשנה למלך ז"ל שם על רבינו במה שכתב, דזכו השניים דכיון דמעיקרא שמעו שמת הגר החזיקו הראשונים חזקה גמורה וכו', ולא תירץ כלום, והיא קושיית הרב לח"מ ז"ל שהקשה שאפילו יצא הולד לאויר העולם הראשונים זכו זכיה גמורה, ולענ"ד אינו כן ע"פ מה שכתבתי, ומתורץ ג"כ מה שהקשה שם דלמה לא הזכיר רבינו האיכא בינייהו דהפילה ולא הפילה וכו', דכיון דרבינו פסק לקמן פרק ד' הל' ח' דדוקא לנולד הוא דמזכין משמע דלעובר אין מזכין, ואפילו הכי פסק כאן דיש לו זכיה מוכרח דהיינו משום דרפויי מרפיא בידייהו כנז"ל וממילא דפסק כרבא דבתרא הוא, וכן נראה מדברי הרב המגיד ז"ל דלא כמו שהסכים הרב שם דפסק כאביי עיין עליו, שוב מצאתי למהרש"ך ח"ב סי' קכ"ה שאחר שפלפל בדברי רבינו העלה דרבינו פוסק כאביי, ושכן דעת הרב המגיד ז"ל עיי"ש, ולענ"ד אם איתא הו"ל להרב המגיד לבארו להדיא כיון שהוא היפך הכלל, ומה שכתוב בסוף דברי הרה"מ והלכך זכו הראשונים ט"ס הוא, וצריך להגיה זכו השניים.