מעשה רקח על הלכות זכיה ומתנה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ב · הלכה ג
יש דברים רבים שאם החזיק בהן הלוקח וכו'. כבר ידוע מה שנתקשה הרב כסף משנה ז"ל ממה שכתב רבינו פ"א דהלכות מכירה הל' ט"ז, דהמוכר קרקע לחבירו ונכנס בה וזרעה או נרה קנה, ואיך כתב כאן דאם החזיק בהם הלוקח לא קנה וחדא מינייהו הנר את השדה וכו', והשיב בשם הנגיד רבינו יהושע ז"ל, דהך שאם החזיק בהם הלוקח לא קנה היינו דוקא בחזקה דג' שנים, שכן כתב רבינו להדיא פרק י"ב דטוען ונטען הל' ט', משא"כ בנכסי הגר דאין שום חילוק, וכן הכריח הרב לח"מ ז"ל מתוך דברי הגמרא עיי"ש, אלא שלא ראה דברי הכ"מ ז"ל. ועוד מבואר בדברי רשב"ם ז"ל שם בבבא בתרא דף נ"ז [ע"א] ד"ה ניר, אמרינן לעיל דף ל"ז [ע"ב] דלכולי עלמא ניר לא הוי חזקה דבנכסי הגר קנה אפילו רפק בה פורתא ובנכסי חבירו לענין ג' שנים לא קנה בחזקה זו וכו', הרי דגם הוא מפרש דדוקא לענין חזקה דג' שנים בנכסי חבירו הוא דניר לא קנה דמשמע דלענין מקח וממכר נקרא חזקה לאלתר כיון שהוא בפניו, משא"כ בנכסי הגר דבכל גווני קנה, אלא דמה שכתב הרב ז"ל דלכולי עלמא ניר לא הוי חזקה, לאו דוקא קאמר, אלא לענין הלכתא הוא דקאמר הכי, דהא איכא כמה תנאי ואמוראי התם דסבירא להו דניר הוי חזקה.
כיצד המוצא פלטרים גדולים בנויין וכו'. הכי גרסינן התם אמנם רשב"ם מחק תיבת גדולים והכי מסתברא. ומה שכתב רבינו כגון אמה או יותר, הרב המגיד ז"ל הביא דברי רשב"ם ז"ל שפי', דכנגד הפתח סגי באמה ושלא [כנגד] הפתח בעי טפי מאמה ע"כ, ואין נראה כן מדברי רבינו שהרי כתב כגון אמה או יותר, והך או יותר הוי יתור נפיש, דאי באמה סגי כל שכן ביותר מאמה, אלא לאורויי לן אתא דדוקא כנגד הפתח קאמר, וכן זכיתי ומצאתי להרב לח"מ ז"ל.