מעשה רקח על הלכות גניבה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ט · הלכה ז
בין בחול בין בשבת וכו'. לכאורה נראה דמהך דרשה דקרא בעי לאוכוחי אכל מה שכתב, דרשות יש לכל להורגו בין בחול ובין בשבת בכל מיתה שיכולין להמיתו, וגם זה אינו, דבברייתא דרשו והוכה בכל אדם ומת בכל מיתה קאמר, והא דאין לו דמים דרשוהו שם בין בחול ובין בשבת, ואי מקרא דאין לו דמים מצי נפקי כולהו אייתר לן והוכה או מת, דהוי ליה למימר והכהו כמו שכתב רש"י ז"ל, ומכל מקום פשט דברי רבינו נראין דכולהו קאי, דאם לא כן הוי ליה לסמוכי קרא בין בחול בין בשבת, וידוע דדרכו של רבינו שלא להקפיד על זה ובדבר שאין בו נפקותא לענין דינא, וקצת סמך מצאתי לדבריו ממה שאיתא [בגמרא] איצטריך מידי דהוה אהרוגי [בית דין] קמשמע לן הרי דאין לו כלל [דרשות] הוא.