מעשה רקח על הלכות גזילה ואבידה· רבי מסעוד חי רקח
פרק טז · הלכה א
אם מצאם אחת אחת וכו'. בפרק אלו מציאות (בבא מציעא דף כ"ד) [ע"א] אלו הן כלים שלא שבעתן עין שאינו חייב להכריז, כגון בדי מחטין וצנורות ומחרזות של קרדומות וכו', מאי בדי, שוכי, ואמאי קרי ליה בדי דבר דתלו ביה מידי בד קרו ליה וכו' ע"כ, מבואר הדבר דאפילו יש בהם כמה מחטים צנוריות שתלויין בבד ומנינם שוה הרי לא שבעתן עין ואינו חייב להכריז, וכיון שכן למה השמיט רבינו זה והזכיר מה שלא נאמר בגמרא, ובשום ענין א"א לפרש דמחטים וצינוריות דקאמר היינו שתלויים בבדים, דהרי העתיק גם מסמרים, ובמסמרים אין שייך בד, ובברייתא אמר מחרזות של קרדומות דשייך בהו מחרוז ע"י הנקב שלהם, וכבר ידוע דהכסף משנה ז"ל עמד על דברי רבינו, גם בבית יוסף חו"מ סי' רס"ב הניחו בצ"ע. ובספר עין יהוסף ז"ל כתב, דבהכרח צריך להגיה בדברי רבינו בד מחטים וכו', עיי"ש. וגם לפי הגהתו במסמרים נראה דאין שייך מחרוז כאמור, ובדרישה ופרישה ז"ל כתב, דרבינו מפרש הא דנקט הברייתא בד לרבותא, דבשמצאן אחת אחת אע"פ שהם בבדים הרי אלו שלו וכו', ושוב הקשה דאמאי לא הזכיר רבינו ברישא דאפילו בבדים הרי אלו שלו. ותירץ דמילתא דפשיטא היא שלא יוכל לשאת מחטים וצינוריות על כתפו כשאר דברים, אם לא שהיו חרוזים בבדים או בחוט ע"כ, ואין זה מספיק, דכיון שהקדים דלרבותא נקטא הברייתא בדים וכו', מעתה גם רבינו הוי ליה לאשמועינן הך רבותא, ויותר היה נראה לענ"ד דרבינו לא חש להזכיר בדים מתרי טעמי, או מפני שלא נוהגים בזמנו כאשר הוא ג"כ בזמנינו שאין המנהג לתלות המחטים, או מפני שכבר הקדים לעיל פ' ט"ו דין ח' שכל דבר שאין בו סימן הרי אלו שלו והזכיר ביניהם מחרוזות של דגים, מעתה מה לי מחרוזות של דגים ממחרוזות של קרדומות או בדים של מחטים, כיון שכולם שוין ומנינם שוה הרי אין בהן סימן דינם שוה, ומפני זה לא חש להזכיר אלא החידוש של מצאן אחת אחת דאינו חייב להכריז, ב' ב' חייב, וכוונתו כי היכי דאחד אחד, כל אחד הנה ואחד הנה, כך שנים שנים צריך, רצה לומר שנים הנה ושנים הנה, דאילו שנים לבדם דהיינו זוג אחד, הרי אמרו בגמרא דתרי לא הוו סימן דטבעא מכריז, ובזה תתורץ קושית הכסף משנה ז"ל עיי"ש.