אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות גזילה ואבידה· רבי מסעוד חי רקח

פרק ח · הלכה ח

הלכה ו

ואילו היה הגר קיים וכו'. קשה טובא, דטעם זה דאילו היה הגר קיים לא נאמר אלא באם נאמר דיורשין הוו, וכמו שפירש רש"י זלה"ה משא"כ (בשנולד) [בשנאמר] דמקבלי מתנה הוו דאין צריך לזה כלל, דהא עכ"פ בעי לשלומי ממונא מעליא, ותו קשה דמדכתב שאם יתנוהו להם עכשו וכו', משמע דאין כאן אלא הקרן ולא החומש דחומש אינו מתחייב אלא ע"י שבועה, כמו שכתב רבינו בראש הפרק, וכיון דאין כאן שבועה מהיכן זכו בה הכהנים, והרי רבינו כתב לעיל דין ה' דאין הכהנים זוכים אלא בהודאה לבסוף וע"י שבועה, ואליבא דכולי עלמא היא לדעת רבינו כמו שכתב הרב המגיד ז"ל שם, ומשמע דאם לא נשבע זכה בו הגזלן במיתת הגר, א"כ איך זכו בו הכהנים, גם בפרק ג' דין ה' פסק דכיון דאם נשבע חייב בקרן וחומש ואשם, ואם לא נשבע אומר לו הרי שלך לפניך, והשתא הכא היכי איירי, אי בנשבע איך כתב שאם היה הגר קיים היה אומר לו הרי שלך לפניך, זה לא יתכן, ואי בלא נשבע מהיכן זכו הכהנים, הרי במתניתין תנן היה מעלה את הכסף ומת ינתן לבניו, ופירש רש"י ז"ל משום דזכה בו במיתת הגר.

הן אמת דהך קושיא שייכא בגמרא לרבא גופיה דף ק"י ע"ב, דהא רבא גופיה מיבעיא ליה בדף ק"ה [ע"א] נשבע על החמץ שעבר עליו הפסח מהו, ופשיט ליה רבין דאע"ג דעפרא בעלמא הוא, כיון דאי מיגנב בעי שלומי ליה ממונא מעליא, השתא נמי ממונא קא כפר ליה ע"כ, הרי דבנשבע ממונא מעליא בעי שלומי, והיכי קאמר הכא (דאין) [דאי] יורשין הוו היינו האי דירתי, (מוכיח) [מורית], גם דרבי יוסי הגלילי ור' עקיבא נחלקו בדף ק"ט [ע"א], בגזל הגר ונשבע וזקפן עליו במלוה אי זכה הלה במה שבידו או יוציא הגזילה מתחת ידו, דאי לא נשבע זכה הלה במה שבידו, ורבא גופיה מפרש דלר"ע דלנפשיה לא מצי מחיל, ומוקים לגזל הגר דניתנו לכהנים לר"י הגלילי בהודה לאחר מיתה, משמע דאם לא נשבע אין כאן חלק לכהנים, וכבר נתעורר בכל זה המשנה למלך ז"ל לעיל פרק ג', ולא תריץ כלום עיי"ש. ולענ"ד נראה דבהא בחמץ שעבר עליו הפסח, קים להו לרז"ל דבגר שמת חייב ליתנו לכהנים, דעד כאן לא אמרו דאומר לו הרי שלך לפניך אלא בישראל, או הוא או יורשיו, אבל בגר שאין לו יורשים בהא לא איירי רבא בהנך בעיות ומימרות דלעיל, דפשיטא שיש לו לקיים מצות השבת גזילה והיא לכהנים אלא שנסתפק אי יהיב להו גזילה בעיניה או דמיה כשעת הגזילה, ואף לרבינו שפסק לעיל דין ד' שיוציא הגזילה מתחת ידו, ולא קפיד שיתנה לכהנים, היינו בדבר שיכול לקיים בו מצות השבה, משא"כ באיסורי הנאה דאין כאן השבה דעפרא בעלמא הוא דיהב ליה בעי למיתב דמיה לכהנים, דאף (אם) [דאם] הגר היה קיים היה אומר לו הרי שלך לפניך היינו דוקא בדידיה שזה הוא מה שגזל לו, אבל בנותן לכהן דרך מתנה בעינן דמיה דווקא, ולכך רבינו לא הזכיר בדין זה החומש כלל, מפני שחומש אינו בא אלא מצד השבועה, והכא אין כאן שבועה, זה נראה לענ"ד מוכרח דברי רבינו והמעיין יבחין.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות גזילה ואבידה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה