מעשה רקח על הלכות בכורים· רבי מסעוד חי רקח
פרק יב · הלכה א
מצות עשה לפדות וכו' ואם לא רצה לפדותו מ"ע לערפו. הראב"ד ז"ל השיג דאין זו מצוה להפסיד ממונו של כהן ומפני שאמר מצות פדייה אמר מצות עריפה ע"כ. ומרן ז"ל תירץ דלא היה התנא מוציא עבירה בלשון מצוה ע"כ. ולענ"ד נראה הדבר מבואר יותר דהרי קתני בהך מתניתין מצות יעידה קודמת למצות פדיה מצות יבום קודמת למצות חליצה ומכיון דקתני להא בהדייהו משמע שכולן שוין במצותן וכן זכיתי ומצאתי בלשון הזהב והאדרת בס' המצות לרבינו עשין פ"ב וז"ל ויש למקשה שיקשה ויאמר ולמה מנית פדייתו ועריפתו שתי מצות וכו' לולא מה שמצינו לרבותינו לשון יורה על היותם שתי מצות והוא (אמרו) [אמרם] מצות פדייה קודמת למצות עריפה ומצות יבום קודמת למצות חליצה וכמו שהיבמה מוכנת אם ליבום אם לחליצה והיבום מצוה והחליצה מצוה כן פטר חמור וכו' ע"כ ושם עשין רל"ד מנה ג"כ מצות פדייה לאמה העבריה מ"ע בפני עצמו: