מעשה רקח על הלכות בכורים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ז · הלכה יא
הנוטל שאור וכו'. כן הוא לשון המשנה פ"ג. ויש להסתפק אי שאור דוקא קאמר דכיון שראוי לחמץ לא בטיל או דלמא כיון דצריך הוא להביא עיסה אחרת להשלים שיעור השאור מעתה מה לי שאור מ"ל עיסה וממ"ש רבינו שהטבל במינו אוסר בכל שהוא משמע דלא שנא שאור לא שנא עיסה דזיל בתר טעמא הוא וראיתי לפוסקים ז"ל שנחלקו בזה דהדרישה ז"ל סי' שכ"ד כתב דדוקא שאור קאמר אבל עיסה כל זמן שאין לה שיעור חלה אינה טובלת ע"כ והש"ך ז"ל תמה עליו דמאי שנא הא סוף סוף מן התורה חלה היא דחלה אין לה שיעור מן התורה עיי"ש והט"ז ז"ל שם כתב כדברי הפרישה ומטי לה מהרב ב"י בשם הפוסקים והנראה לענ"ד כתבתי: