מעשה רקח על הלכות בכורים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ו · הלכה ד
עיסה של מעשר שני וכו'. עיין מ"ש מרן בשם מהר"י קורקוס לתרץ דברי רבינו דרבי חייא ס"ל דהתיר אכילה בעינן דין ממון לא בעינן ע"כ וקשה טובא דלמסקנא דהתם דמצדד אי כי היכי דפליגי בחלה אפליגו נמי באתרוג ומצה או דילמא שאני חלה דתרי עריסותיכם כתיבי משמע דאף רבי חייא דבעי היתר אכילה היינו דווקא באתרוג ומצה אמנם גבי חלה דכו"ע אליבא דר"מ פטורה. והרב בן חביב ז"ל שם תירץ דמכח זה הביא מרן בשמו תירוץ זה השני דסמי חדא ברייתא מקמי תרתי עיי"ש אך תירוץ זה אינו עולה לדברי הרב מנוח ז"ל שהביא מרן ז"ל בפ"ו דחמץ ומצה שלא הזכיר אלא דרבי חייא בעי היתר אכילה עיי"ש. שוב הביא הרב סיעתא לתירוץ זה מההיא דמנחות דף ס"ז דא"ר אליבא דר"מ דתרי עריסותיכם אצטריכו לר"מ חד לכדי עריסותיכם וחד למעוטי עיסת גוי והקדש ואילו מע"ש לא קאמר וכו' עיי"ש. וטובא יש לגמגם בה דכיון דכר' מאיר קיימינן דס"ל דממון גבוה הוא הרי נכלל בהקדש דקתני ותמהני איך תפס כן במושלם ולא השגיח בדברי התוס' שכתבו שם כן ומ"מ כוונתו רצויה להליץ בעד רבינו ועיין מ"ש מרן ז"ל דרבי חייא רביה דרב אסי וכו' והרב לח"מ ז"ל פ"ה דאישות הקשה דזה רבי חייא בר אמי וזה אינו רבו של רב אסי ע"כ:
אבל המדומע וכו'. פ"ק. וכתב תוס' יו"ט ז"ל דכיון דדימוע דרבנן מתני' בחלה בזמן הזה דרבנן וכו' ע"כ. ואין נראה כן מסתמות דברי רבינו שהוא פוסק והו"ל לפרושי ועוד דתני לה בהדי שביעית ואולי דיתכן דגם דימוע דאורייתא כגון חד בחד: