מעשה רקח על הלכות איסורי מזבח· רבי מסעוד חי רקח
פרק ו · הלכה יג
חטים שלקטן וכו'. במנחות דף ס"ט בעיית רמי בר חמא וקאמר דאי לענין טומאה פשיטא דכיון שזרען טהרו (ופסקו רבינו פ"ב דטומאת אוכלין הל' י"ט) אלא לענין מנחות משום מאיסותא הוא וכיון שזרען אזדא למאיסותייהו או דילמא משום כחישותא הוא והשתא נמי כחושה תיקו ע"כ. נמצא דהספק הוא אם הוא מטעם מיאוס ושרו או מטעם כחוש ואסירי ואיך כתב רבינו דהספק הוא משום מיאוס וצ"ל דרבינו מפרש דטעם כיחוש היינו נמי מיאוס אחר דמאיס כלפי גבוה משום הקריבהו נא לפחתך כמ"ש שם בגמ' וקיצר בלשונו ז"ל וכן מצאתי להרב לח"מ ז"ל. שוב ראיתי להרב קרית ספר שהביא הספק האמור בגמ' משום כחשותא וצ"ל או שכך היתה גירסתו בדברי רבינו או שמפרשו כנז"ל: