מעשה רקח על הלכות איסורי מזבח· רבי מסעוד חי רקח
פרק ו · הלכה ח
וכן העצים והלבונה וכו'. מדכתב לשון וכן משמע דמעלה זו מדרבנן היא וכ"כ מרן ז"ל אמנם הרב לח"מ ז"ל הקשה דבפסולי המוקדשין פסק רבינו דלוקה והוא בפי"ח הל' י"ב שכתב שם אבל אדם טהור שאכל כזית מקדשים שנטמאו לוקה שנאמר והבשר וכו' והוא הדין לשאר הקרבנות שאם אכל כזית מלבונת המנחה שנטמאה אחר שנתקדשה בכלי לוקה וכו' ע"כ ומכח זה הכריח דעל כרחך הך מעלה דעצים ולבונה מן התורה היא אך קשה לי על דבריו דע"כ הך טומאה דעצים ולבונה אינה אלא מכח דחיבת הקדש דמשוה להו אוכלה וכדאיתא במנחות דף ק"א ובסוף פ"י דטומאת אוכלין פסק רבינו להדיא דחיבת הקדש אינה אלא מדבריהם ואף שהראב"ד ז"ל השיגו שם שהיא מה"ת הרי מרן ז"ל הליץ על רבינו דאינה אלא מדבריהם ואפשר דההיא דפסולי המוקדשין שאני שנטמאת המנחה כולה אחר שנתקדשה בכלי ומשו"ה נטמאת גם הלבונה אי נמי י"ל עם מ"ש רבינו בהלכות טומאת אוכלין שם שחילק בין טומאה דאורייתא לטומאה דרבנן וחיבת הקודש לא נאמר אלא בטומאה דרבנן עיי"ש וכן חילק בפסולי המוקדשין עיין עליו מעתה י"ל דהכא בין במעלות דאורייתא בין במעלות דרבנן קאמר ומ"ש וכן היינו כלפי המעלה והאי כדיניה והאי כדיניה ודו"ק: