מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ח · הלכה א
יש אשה וכו'. וקודם שיבא וכו'. בגמרא הקשו אמתני' דקתני כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה ואלו הן הוסתות וכו' דהתנינן חדא זימנא (פ"ק דף ב') כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה כלומר ולמאי אצטריך לתנוייה הכא ומתרץ התם בוסתות דיומי הכא בוסתות דגופא כדקתני אלו הן הוסתות מפהקת ומעטשת וכו' ע"כ משמע דב' מיני וסתות הם אחת דיומי דהיינו מכ' או מל' יום ועוד אחר שאין לה גבול ימים אלא כשיבואו לה אלו המאורעות דאם יפרש דגם אלו המאורעות לא יבואו לה אלא ביום קבוע מכ' או מל' יום אכתי תקשה דתרתי למה ליה ליתני הא לחודה ולא ליתני ההיא וכיון שכן קשה על רבינו שנראה מדבריו דחד וסת לחודיה קאמר שהרי כתב וקודם שיבא הדם וכו' ויבואו לה וסתות אלו או אחד מהם בשעה הקבועה לה מיום וסתה ע"כ וכן מתבאר ג"כ ממ"ש פ"ג דמשכב ומושב דין ו' וכמ"ש הרב המגיד ז"ל.