מעשה ניסים על הגדה של פסח· רבי יעקב לורברבוים מליסא
נרצה
ויהי בחצי הלילה
פסקה ג
אז רוב נסים הפלאת בלילה. (כמו בהלילה בה"א הידיעה). ר"ל שרוב נסים שעשה הש"י היו בלילה הזאת של ט"ו ניסן כדכתיב ליל שמורים הוא לה'. ודרשו המשומר ובא מששת ימי בראשית לצורך גאולת ישראל. והפייטן מונה והולך כל הנסים שנעשו בזה הלילה. (בראש אשמורת) עש"ה ויהי באשמורת הבוקר. (גר צדק) זה אברהם. (נצחתו) נתת לו כח לנצח המלכים בליל זה. (כנחלק לו לילה) עש"ה ויחלק עליהם לילה ועיין רש"י שהקב"ה חלקו שחציו יהיה עתיד לגאולה. (דנת מלך גרר) זה אבימלך והיה בפסח כי היה אחר הפיכת סדום שהיה בפסח כדכתיב ומצות אפה. (הפחדת ארמי) זה לבן כדכתיב ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה ולמד ג"ש לילה לילה מאבימלך שהיה בפסח. המגיד חיבר שני מדרשים חלוקים דודאי חלום לבן ומה שנאבק עם המלאך לא היה בלילה אחד כמבואר בקרא. (ישר לאל) עש"ה וישר אל מלך ויוכל לו (הושע י״ב:ה׳) לילה. כדכתיב ויקם בלילה ולמד מגז"ש כנ"ל שהיה בפסח. (בכורי פתרום) מצרים נקראו פתרום כדכתיב ומצרים ילד את פתרום. (מחצת) הכית והרגת. חילם וכו'. ממונם לא מצאו שהישראל שללו הכל מהם. (טיסת) פריחת ועפיפת חיל סיסרא שהיה שר ונגיד בעיר ששמה חרושת שנאמר והוא ישוב בחרושת הגוים. (סלית) עש"ה נלחמו הכוכבים ממסילותם. (יעץ מחרף) זה סנחרב ונקרא כך על שחירף אלהים כמפורש בכתוב. (לניפף אווי זה הר ציון לנופף עש"ה ינופף ידו הר ציון. (הובשת) לשון ונבאש. (בלילה) עש"ה ויהי בלילה ההוא עד כולם פגרים מתים (מלכים ב' כ"ב). כרע בל זה ע"ז שנשתברה בלילה. (לאיש חמודות) זה דניאל שנגלה לו הסוד של חלום נבוכדנצר. (משתכר) זה בלשצר ששתה בכלי קודש. (בלילה) שנאמר בי' בליליא קטיל בלשצר. (נושע) זה דניאל שניצל מבור אריות. (פותר) דניאל שהיה פותר החלומות הנקראים (בעתותי לילה) שמבעתין האדם בלילה. (אגני) זה המן (בנדד) שנאמר בלילה ההוא נדרה שנת וגו'. (פורה) גת. לשומר. זה שעיר עש"ה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה (ישעיהו כ״א:י״א). (צרח) צעק. (כשומר) הקב"ה צועק כשומר אתא בוקר לצדיקים וגם לילה לרשעים כדדרשינן בש"ס. (קרב יום) עש"ה והיה יום אחד וגו' (זכריה י"ד). (שומרים הפקד) עש"ה על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים וגו' (ישעי ס"ב). (חשכת לילה) הגלות הדומה ללילה.
זבח פסח
פסקה ב
בראש כל. כי פסח נכתב ראשון לכל המועדות בפ' אמור. ובש"ס איתא פסח הוא ר"ה לרגלים. (גלית לאזרחי) זה אברהם שגלית לו מה שיעשה לבניו בליל פסח כדכתיב ויחלק עליהם לילה וערש"י שם. (דלתיו דפקת) כדכתיב וירא אליו והיה בפסח. (הסעיד נוצצים) האכיל למלאכים (לשור ערך) זה חגיגה הבא עם הפסח. (טאטאת) עש"ה וטאטאתי' במטאטי (ישעיהו י״ד:כ״ג) והוא שם כלי שמכבדין הבית ופירושו מכבדת. (מוף ונוף) שמות ערים במצרים ביחזקאל. (און) בכור כדכתיב ראשית אונס. (מחצת) עש"ה מחץ ראש על ארץ רבה. (כביר) זה הקב"ה (מסגרת) זה יריחו עש"ה. ויריחו סוגרת ומסוגרת. (סוגרה) נמסרה מלשון אל תסגיר עבד. פסח. כדכתיב לעיל מיניה שם ביהושע ויעשו את הפסח. (נשמדה מדין) ע"י גדעון. (בצליל) בזכות העומר עש"ה והנה צליל שעורים מתהפך במחנה. (פול ולוד) גבורי סנחרב שנאמר בא פול מלך אשור מלכים ב' ט"ו וכתיב ותחת כבודו יקד כיקוד אש. (בנוב) זה סנחרב ולישנא דקרא נקט. (פס יד) זה בלשצר שכף יד כתבה. (לקעקע) לעקור שורשה. (של צול) זה בבל עש"ה האומר לצולה ישעיה מ"ד. (צפה הצפית) עש"ה צפה הצפית ערוך השלחן ישעיה כ"א ונאמר על בלשצר. (הדסה זה סתר. (צום) דדרשו על קרא מויעבור מרדכי שעבר יום ראשון של פסח בתענית. (ראש מבית רשע) זה המן. (שתי אלה) היינו שיהיו כיתומים ואלמנות. (לעוצית) עש"ה יושבת בארץ עוץ איכה ד'.
אדיר במלוכה
פסקה א
כי לו נאה. פיוט זה הוא חרות א' על יציאת מצרם וקריעת ים סוף. וא' על מתן תורה ועיין ס' מ"י.
פסקה ב
אדיר (בחור). שהקב"ה הראה עצמו על הים כגבור וכבחור. (גדודיו) הן המלאכים. (דגול הדור) שבמתן תורה בא עם כל דגליו. ונראה כזקן ומהודר ויושב בישיבה כמבואר במדרש. (ותיקיו) הן ישראל. (זכאי חסין) כמ"ש רש"י שבי"מ וקי"ס הראה הקב"ה כעצם השמים לטוהר וזה לשון זכאי. ובמדרש מי כמוך חסין שהמלאכים קטרגו על פסל מיכה והקב"ה שתק. (טפסריו) הן המלאכים (יחיד כביר) שבמ"ת ירד עם רכב רבותים וקרע השמים והראה שהוא אחד. (למודיו) הן ישראל. (מלך נורא) במדרש מלך ב"ו נורא על הרחוקים יותר מהקרובים והקב"ה סביביו נסערה מאוד. וזהו אמרו מלך במלוכה נורא כהלכה סביביו וכו'. (עניו פודה) שבמ"ת נגלה בסנה לרוב ענותנותו ובתורה פדה אותנו ממלאך המות ומשיעבוד מלכיות כדדרשינן אל תקרי חרות אלא חירות. (צדיקיו) הן ישראל. (קדוש רחום) במדרש שבקי"ס רצו מלאכים לומר קדוש אמר הקב"ה מעשה ידי טובעים בים ומחמת רחמנותו לא רצה. (שנאניו) הן המלאכים. (תקיף תומך) שבשעת מ"ת כפה ההר כגיגית. וגם איתא בגמרא שמים וארץ היו רופפים ובשעת מתן תורה תמכם. (תמימיו) הן ישראל. (לך ולך) היינו לך היה המלוכה ולך תשיב המלוכה. ופי' (לך כי לך) פי' הכל היה שלך כי קודם שנברא העולם היה ה' אחד. (לך אף לך) שביום ההוא יהיה ה' אחד. (לך ה' הממלכה) גם עכשיו.
אדיר הוא
פסקה א
אדיר הוא בחור הוא. אמר זה להורות כי כאשר נתגלה לנו אז בכל התוארים הללו כמו שאמר בפיוט הקודם אדיר מלוכה. כן עתיד להגלות לנו בכל התוארים הללו כי עתידה להיות גאולה העתידה כגאולה ראשונה שאפילו גאולה שניה היתה ראוי להיות כגאולה הראשונה רק שגרם החטא כמבואר בש"ס.
אחד מי יודע
פסקה א
אחד מי יודע. השיר הזה תמוה מאוד בעיני כל רואה. ומה שנלפע"ד כי מונה והולך שלשה עשר טובות אשר הבדילנו בהן מכל האומות לטוב לנו אשר הן חשובות יותר מעל כל הטובות אשר גמלנו ה' ועיקר ירידת מצרים לא היה רק בשביל תכלית הטובות ההן כי כבר כתב הרב בעל מעשה ה' שעיקר ירידת מצרים היתה כדי להוציאנו ביד חזקה ושיתפרסם אלהותו על ידינו וזו היתה כל חשקו ותאותו של אברהם אבינו וכל האבות שיפורסם אלהותו ע"י זרעם וע"ז אנחנו חייבים להודות ולשבח על אשר הגיענו לשלימות הנכסף לאברהם שיהיה ע"י זרעו וזהו אמרו כאן אחד מי יודע אחד אני יודע אחד אלהינו דהיינו זה הפרסום האלהות שהוא יחיד באחדות שאין ערך לה מי היה יודע זה רק אני הוא היודע והמודיע שע"י נתפרסם זה וזה השלימות והטובה שאין ערך לה נעשה רק ע"י ירידת מצרים והוצאתו. ברוך הנעלם מכל רעיון מהשיג טובותיו אלינו.
שנים מי יודע שנים אני יודע שני לוחות הברית. כי ע"י ירידת מצרים זכו לקבלת הלוחות אשר המה מעשה אלהים וזה היא תכלית הטובה אשר אין ערך לה וזה לא זכינו רק מחמת יסורין של ירידת מצרים כמאמרם שלשה מתנות טובות וכולם ע"י יסורין ואחד מהן תורה ומה שחזר ושנה הדברים לומר אחד אלהינו כי עיקר פרסום האלהות היה ע"י נתינת הלוחות וברקים אשר נשמע לכל העולם כמאמרם ז"ל שהיו האומות נאספים אל בלעם ואמר ה' עוז לעמו יתן.
שלשה מי יודע שלשה אני ידוע שלשה אבות. פי' כי עי"ז זכינו לטובה שאין ערך לה שהאבות לא נקראו אבות רק לישראל ולא לשאר בנים שיצאו מהם כדכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע וזה זכינו מחמת קבלתינו התורה ושנתפרסם אלהותו על ידינו ומשום זה חזר ושנה כי ע"י אהבתם ובקשתם נתן לנו התורה ונתפרסם אלהותו שהוא אחד על ידינו.
ארבע מי יודע ארבע אני יודע ארבע אמהות. זהו ג"כ הכוונה כנ"ל שהאמהות לא נקראו אמהות רק לישראל אף שרבקה היתה אם יעקב ועשו. ועיקר הגורם היו האמהות ששרה אמרה גרש את האמה ואת בנה כי לא יירש והקב"ה הסכים על ידה וכן רבקה גרמה הברכות ליעקב ועי"ז נעשינו ישראל וזכינו לכל הנזכר לכן חזר ושנה הדברים.
חמשה ששה. חשוב תורה שבכתב ותורה שבעל פה. וזהו עיקר ותכלית הטובה אשר בחר בנו מכל עם ונתן לנו את תורתו שני התורות שבכתב ושבע"פ אשר זכינו ע"י ירידת מצרים והוצאתנו.
שבעה ימי שבתא. חשיב שבת לטובה בפ"ע חוץ מנתינת התורה היות כי שבת במרה איפקוד קודם התורה כדכתיב שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו. ועוד כי אמרו חז"ל שבת לא הודיע הקב"ה לאומות העולם כדכתיב לדעת כי אני ה' מקדשכם וע"י שבת קדשנו וזכינו לקבלת התורה ומתנה זו לא נתן ולא הודיע רק לישראל כמו שתקנו בתפלת שבת ולא נתתו לגויי הארצות ולא הנחלתו לעובדי פסילים ומסך רוח עועים בכל העולם לבד ישראל שכולם בחרו יום אחד לשבות בו כמו הישמעאלים ששובתי' יום ששי וכיוצא וכולם אינם רוצים ביום השבת. ואמרו במדרש כי שבת אמרה על ישראל מי כעמך ישראל גוי אחד ועיין בתוספות פ"ק דחגיגה ובפירוש תפלת מנחה דשבת ומאת ה' היתה זאת למען תת לנו שארית בארץ למגן ומחסה. ושנה הדברים שע"י שנתן לנו שבת זכינו במה שקרבנו להר סיני ונתן לנו תורתו ונתפרסם אלהותו.
שמונה ימי מילה. היינו שהמילה לא נקרא מילה רק בישראל כדתנן בנדרים הנודר ממולי' מותר במולי עכו"ם וע"י המילה נקראין ישראל תמימים ואברהם לא נקרא תמים רק ע"י המילה ולא בכל שאר מצות כמבואר בנדרים ל"א וע"י שמל אברהם זכה לזרע ישראל ולכל הני. לכן חזר ושנה הדברים.
תשעה ירחי לידה. כי הלידה לא תתיחס רק בישראל כדכתיב ויתילדו למשפחותם ואין יחס אבות ובנים שייך ברשעים. ומה שנאמר בן בהם הוא רק כפר בן בקר כמבואר בש"ס. רק ישראל נקראו בנים לאבותיהם ובהן שייך ויתילדו ומחמת שרק אנחנו נחשבים לנולדים מאבות זכינו לכל הני לכל חזר ושנה הדברים.
עשרה דבריא. חשב עשרת הדברות חוץ מהתורה כי הדברות שמענו מפי הקב"ה פה אל פה ובו ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי כדכתיב בדברים ה' כ"א ומזה נתפרסם עיקר אמונת הנבואה דבלא זה היה אמונת התורה רופפת ומחמת ששמענו עשרת הדברות מפי הקב"ה ואמר למשה אתה פה אעמוד עמדי נתחזק אמונת התורה בידינו וזכינו לכל הני לכך חזר ושנה הדברים.
אחד עשר כוכביא. הוא עפ"י מ"ש בעקידה שער י"ב בפרק נגון העולם כי לפי אמונת השכר ועונש אשר תורתינו הקדושה הוא ראשית דרכם. מבואר כי קשר גדול יש בין המעשים התורניים שיעשו האנשים מטוב ורע ובין הנהגת טבע המציאות כי צדקותיהן ויושר פעולותיהם יתקיים ויתחזק טבע המציאות. ובקלקולם והפסדם יתקלקל גם הוא ע"ש שהאריך. וכן כתב החובת הלבבות שמדרגת העולם מהתורה כמדת העבד מאדוניו. וזהו אמרו כאן אחד עשר כוכביא שהוא הנהגה השמיימית אני הוא היודע דהיינו שני שמרתי התורה ומצותיה ובן תלוי ההנהגה השמיימית הכוללת וזה לא נעשה רק ע"י קבלת התורה וע"י כל הדברים הנזכרים שזכינו להם לכן חזר ושנה הדברים.
שנים עשר שבטיא. זהו טובה גדולה שאין ערך לה שבמה שחלק אותנו לשנים עשר שבטיא יש קשר ויחס להנהגה ההשגחות עם הנהגה השמימית כמבואר בעקידה שם ובשאר שערים הרבה ודבר הכרחי הוא עד שבהעדר שבט אחד ח"ו א"א לחול הנהגה וההשגחה עד שיעקב בחשבו העדרת יוסף אמר כי ארד אל בני אבל שאולה כמבואר בעקידה במקומות הרבה ולא היינו יכולין לבא לכל הטובות שחשב רק ע"י שהיינו שנים עשר שבטים לכן חזר ושנה הדברים.
שלשה עשר מדיא. כי כל הי"ג מדות אינן רק לישראל ואילולי עזר הי"ג מדותיו יתברך ודאי דלא היינו זוכין לשום דבר מכל הטובות הנזכרים והכל גמלנו ברחמיו וחסדיו הגדולים ע"פ מדותיו יתברך ואפילו האבות היו צריכין למדותיו ולכן חזר ושנה הדברים שע"י מדותיו זכינו לכל הדברים. ויהי רצון שיעורר מדותיו ויזכנו לכל הטובות הנזכרים ויתפרסם אלהותו עלינו מחדש. ונאמר לפניו שיר חדש. אכי"ר.
חד גדיא
פסקה א
בשם ס' מ"י מליצה נכבדת האיך ישראל וביה"מ הלכו מגולה לגולה עד ביאת משיח.
חד גדיא. איתא במפורשים שבית המקדש נקרא גדי עש"ה בכרמי עין גדי. ואיתא בירושלמי שדוד כשקנה גורן מארונה גבה מכל שבט ב' זהובים וזהו חד גדיא דזבין בתרי זוזי.
פסקה ב
ואתא שונרא. זהו נבוכדנצר שב"ה נחרב על ידו. ואי' במדרש שונרא זה מלך בבל שונרא שונא רע.
פסקה ג
ואתא כלבא. זה כורש שינק מכלבתא כדאיתא בגמ' וכורש הרג לבלשצר מלך בבל.
פסקה ד
ואתא מקל. זה מלך יון דאיתא במדרש זה יון שרודה במקל כי מן פרס לקח יון.
פסקה ה
ואתא נורא. זהו החשמנאים דאיתא במדרש שהכהנים נקראים אש. ולכך המצוה בחנוכה בנרות ועיי' ברמב"ן והחשמנאים לקחו מהן.
פסקה ו
ואתא מיא. זהו ארם דאיתא במדרש קול מים רבים זה ארם שקולו הולך מסוף הועלם וכו' כי מן החשמונאים לקח ארם.
פסקה ז
ואתא תורא. זה ישמעאל דאיתא במדרש תור זה ישמעאל כי מן ארם לקחו ישמעאל.
פסקה ח
ואתא השוחט. זה משיח בן יוסף שישחט ויכלה כולם כי לעתיד יקח מישמעאל משיח בן יוסף.
פסקה ט
ואתא מלאך המות. כי משיח בן יוסף יהרג ע"י מלאך המות.
פסקה י
ואתא הקב"ה. כי לעתיד הקב"ה בעצמו יבוא ויפדינו. ובלע המות לנצח.
תם ונשלם
סוף הספר