אור ברסלב
מעשה אפוד הפרק העשרים וארבעה

מעשה אפוד· רבנו יצחק ב"ר משה הלוי

הפרק העשרים וארבעה

הפרק העשרים ושלשה

בחלוקת השמות דומה לחלוקת הפעלים שנזכרה, רצוני הלקוחה מצד השמוש כבר התבאר כי שרשי הפעלים לא יפחתו משלש אותיות ולא יוסיפו על ארבע. אמנם לא היו בפחות משלש לסבה שנזכרה (לעיל פרק טו), ולא יוסיפו על ארבע לקצר בדבור, כי היה מהכרח השמוש בפעלים להוסיף בהם אותיות זולת השרשיות כמו שהתבאר, עד שכבר יגיע מהתוספת אל שתהיינה האותיות הבאות מצד השמוש ונוספות על השרש כמספר אותיות הגזרה ויותר, כמו שהוא בבנין הִתְפַּעֵל. ואין הענין כן בשרשי השמות, כי לא נמצאו בהם הסבות הנזכרות. ומפני זה שם בעל הלשון המעט שבשרשי השמות שני אותיות והקול אחד, והרב שבשרשיהם ארבע אותיות ושלש תנועות קוליות. ואשר שרשו שתי אותיות, כמו עֵז, שֵׂה, פַּר, גַּג, סַם, סַס והדומים. ובעלי הארבע אותיות, כמו אַבְנֵט, בְּדֹלַח, בַּרְזֶל, גִּזְבַּר, דָּרְבָן, כַּרְמֶל, סָלְעָם והדומים. ומה שיעבור מהם זה בחמישי והששיי, הם כלם שמות פרסיים או מצריים, והראיה שלא נמצאו כי אם בספורים שהיו בארצות ההם ובזמן היות ישראל בתוכם. והם כמו אֲגַרְטַל (עזרא א ט), אֲדַרְכֹּן (עזרא ח כז), אֲחַשְׁתְּרָן (אסתר ח י) פַּתְשֶׁגֶן (אסתר ג יד) דַּרְכְּמוֹן (נחמיה ז סט) נִשְׁתְּוָן (עזרא ד ז). וכבר נמצא מהם בתורה השלמה צְפַרְדֵעַ, אַרְגָמָן, שַׁעַטְנֵז, ואחשוב שהם גם כן שמות מצריים. ואם הם לשון עברי, אולי הם מורכבים, וכבר אמרו זה בשַׁעַטְנֵז (משנה כלאים ט ח); וכי האל"ף והנו"ן באַרְגָּמָן אינם שרשיות. ואמרו בשְׁקַעֲרוּר (ויקרא יד לז) שהוא רביעי כפול הלמ"ד, ואֲבַעְבֻּעֹת (שמות ט ט) שרשו בעה מגזרת "תִּבְעֶה אֵשׁ" (ישעיהו סד א). והרוב מהשמות מה שבא על שלש אותיות שרשיות, ויבאו הדמיונים עליהם במה שיבא.

ודע כי כמו שנשתמש באותיות האמנת"י להביאן על הפעלים להכרח השמוש, כן השתמש בהן להביאן על שרשי השמות וראשונות לפאר השם ולהדרו כפי מה שראה מהסכמתו, ולפעמים בסוף השמות גם כן, זולת הוי"ו שלא לקחה לפי ששמושה הרביי הוא העטוף בתחלת המלות, ויבא לטעות בה אם יניחה על השמות. אמנם תוספת הה"א: "רֶוַח וְהַצָּלָה" (אסתר ד יד), "וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת" (אסתר ב יח), "הַכָּרַת פְּנֵיהֶם" (ישעיהו ג ט), "לְהַשְׁמָעוּת אָזְנָיִם" (יחזקאל כד כו). והאל"ף: "וְאֶתְמוּל עַמִּי" (מיכה ב ח), "וּבְאֶזְרוֹעַ נְטוּיָה" (ירמיהו לב כא), "אַכְזִיב לְאַכְזָב" (מיכה א יד). והמ"ם ב"תֹּךְ וּמִרְמָה" (תהלים נה יב), "וּלְמִרְמַס שֶׂה" (ישעיהו ז כה), "מִקְטַר קְטֹרֶת" (שמות ל א), "מִכָּל מִשְׁמָר" (משלי ד כג). והנו"ן: "נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים" (בראשית ל ח), "מֵי נֶפְתּוֹחַ" (יהושע טו ט), וכן נְשָׁמָה לדעת הא"ע שהיא מגזרת שָׁמָיִם, כי היא הדבריית ותאצל ממניעיהם. והתי"ו: "לִי תְּרוּמָה" (שמות כה ב), "הָיְתָה תְּבוּסַת" (דה"ב כב ז), "לָכֶם תְּקוּמָה" (ויקרא כו לז), "וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה" (ש"א ז יז). והיו"ד: "תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר" (דברים כח נא), "יַנְשׁוֹף וְעֹרֵב" (ישעיהו לד יא) "בַיַּלְקוּט" (ש"א יז מ), "סַפִּיר וְיָהֲלֹם" (שמות כח יח).

וכבר נמצאו באות בסוף השמות גם כן זולת האל"ף. הה"א בהַצָּלָה והַנָּחָה והַכָּרָה שנזכרו. המ"ם: "תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם" (שמות ה ח), "חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם" (ישעיהו נב ג), "פָנַי רֵיקָם" (שמות כג טו). הנו"ן: "אַבְנֵי זִכָּרֹן" (שמות כח יב), "מִשְׁנֶה שִׁבָּרוֹן" (ירמיהו יז יח), "דָּם לְשִׁכָּרוֹן" (יחזקאל לט יט), "אִישׁ כְּפִתְרוֹן" (בראשית מ ה). התי"ו: "סֵפֶר כְּרִיתֻת" (דברים כד א), "וּבִמְרִירוּת" (יחזקאל כא יא), "חֲצִי הַמַּלְכוּת" (אסתר ה ג). היו"ד: "קַרְנוֹת שֵׁן וְהָבְנִים" (יחזקאל כז טו) – כי היחיד הָבְנִי, "לְעַם נָכְרִי" (שמות כא ח).

וכבר באו מאלה שתים או שלש מהם יחד נוספות על שרשי השמות. עם שתים: "וּבְיָדוֹ מִקְטֶרֶת" (דה"ב כו יט), "לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת" (במדבר יז כה). ועם שלש: "נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן" (ישעיהו כז א). והתי"ו נמצאת בראש השם ובסופו: "עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת" (ישעיהו סב ג), "נָקָם תִּלְבֹּשֶׁת" (ישעיהו נט יז), "תִּפְלַצְתְּךָ הִשִּׁיא אֹתָךְ" (ירמיהו מט טז), "תַּכְלִית שִׂנְאָה" (תהלים קלט כב), "הֶחֱזִיקוּ בַּתַּרְמִית" (ירמיהו ח ה). אמנם נודע כי אלה האותיות באלה השמות והדומים להם נוספות על האותיות השרשיות מצד גזרתם, שכבר נמצא מובן הגזרה בפעלים ובשמות אחרים זולתם מזולת שיבאו בהם האותיות הנזכרות.

וכבר קבצו המדקדקים אופני התחלפות השמות מצד השמוש ונתנו לכלם דמיון מפעל כמו שעשו בפעלים, אלא שהם חברו אל זה שמות העצמים הראשונים והביאו הדמיון מהם, ולא אראהו נכון במכוון, לפי ששמות העצמים הראשונים אין ראוי שיונחו מכלל הלשון בחכמת הדקדוק, כי אינם מהסכמת בעל הלשון אבל יונחו ברצון איש ואיש, ומה לנו לחכמת הדקדוק ל"מַכְנַדְבַי שָׁשַׁי שָׁרָי" (עזרא י מ), ול"נַחְבִּי בֶּן וָפְסִי" (במדבר יג יד), ול"חֲפָרַיִם וְשִׁיאֹן וַאֲנָחֲרַת וְהָרַבִּית וְקִשְׁיוֹן וָאָבֶץ" (יהושע יט יט-כ), ואין ספק שהוא מותר ודבר שאין לו שחר. וגם בשמות הנגזרים כרְאוּבֵן ושִׁמְעוֹן וגִּלְעָד והַמִּצְפָּה וזולתם הדומים להם אין לנו עסק בהן, כי לא ישמרו שרשי החכמה הזאת בצד מה.

ודע כי הכללים האלה למדקדקים אינם הכרחיים. וכבר אפשר שנניח הלמ"ד גם כן נוספת בשרשי השמות, אחר שמצאנו "וּלְאֹם מִלְאֹם" (בראשית כה כג) ו"שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים" (תהלים קיז א), וכן "מַלְתְּעוֹת כְּפִירִים" (תהלים נח ז) ו"שִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ" (איוב ד י), וכן "לַפִּיד" (איוב יב ה) ו"אִם בְּפִידוֹ" (איוב ל כד). וכן במה שהניחוהו מהתוספת הנזכרת לא נתנו אותו מיוחד, יודע ממנו התוספת הנזכרת בשמות, וחשבו האותיות הנזכרות שרשיות בקצת שמות ואולי הן נוספות. וכבר ספקו בתַּרְשִׁישׁ אם שרשו תרש או רשש להתעלם מהם הגזרה. ואולי תְּכֵלֶת ותּוֹלַעַת, תַּנּוּר, "וְתֹפֶת לְפָנִים" (איוב יז ו) ששמו הת"וין שרשיות הן נוספות, ונקרא תְּכֵלֶת להיותו תַּכְלִית הצבעין כמו שכתב הא"ע (אבן עזרא על שמות כה ד); ותּוֹלַעַת לחולשת מציאותו, מגזרת "עַל כֵּן דְּבָרַי לָעוּ" (איוב ו ג); ותַּנּוּר להיותו משכן האש; ותֹּפֶת מגזרת "פִּתִּיתַנִי וָאֶפָּת" (ירמיהו כ ז), להיותו מפתה ומושך לב האנשים אליו לגודל מעלתו ושלמות מציאותו לפנים. וכן האל"פין באֶבֶן ואֶרֶץ ואֶמֶשׁ שהניחו שרשיות, אולי הן נוספות. ונקראת אֶבֶן להכנתו אל הבנין, כמו שאמר "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים" (תהלים קיח כב); ואֶרֶץ מגזרת "רָץ לִקְרַאת רָץ" (ירמיהו נא לא), כי עם שהיא לעולם עומדת, הנה היא משכן וחמר להווים הנפסדים אשר הם בתנועה ומרוצה מתמדת כי עפר הם ואל עפר ישובו; ואֶמֶשׁ מגזרת "וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ" (שמות י כא). ועליך להקיש מאלה על כל מה שיבא דומה להם בכתוב ולספק על קצת מה שיניחו מזה, כי טבעי הגזרות נעלמו מהם כנעלם מאתנו היום מהרבה מהפעלים והשמות.

ודע כי אופני התחלף השמות רב מאד ולא הניחו אותם המדקדקים על כללים מוגבלים כמו שעשו בפעלים, וכמעט שזה בלתי אפשר, אבל נתנו להם דמיונים מגזרת פעל כמו שעשו בפעלים, וכתבו כל מה שמצאנו בכתוב ממיני ההתחלפות. וכאשר יבאו אותיות נוספות הניחו אותן כפי שהן, והניחו בו האותיות השרשיות על דמיון פעל. והמשל כשירצו לתת דמיון לאֲחֹרַנִּית (ממנו) יאמרו על דמיון פְּעוֹלַנִּית. ומַרְדוּת על [דמיון] מַפְעוּת וכן בכל הדומה לזה. וכל זה מוֹתר אין בו תועלת. והם עשו זה להעמידנו על שרשי השמות בדרך זה, אבל שזה אין להם בו אלא סברה בקצת מהם בלא ראיה כמו שהונח. ומי הודיעם ששרש תִּירֹשׁ ירש, לפי שידמה לתִּינוֹק ששמשו בו החכמים, ולא יהיה שרשו תרש על דמיון קִיטוֹר שהוא לשון הכתוב (בראשית יט כח). אמנם עם כל זה לא אניח דרכם זה ואביא אופני השמות כפי מה שהם נמצאים בכתוב על דמיון פעל כמו שעשו הם, וגם בשמות בני שתי אותיות גם כן על דמיונו, ותהיה האות הנחה עי"ן הפעל או למ"ד הפעל כפי השרש אשר לו.

ואביא מכל מין כפי מה שאראהו נאות בכונה שנים או שלשה מכל מין או יותר, ואם לא אביא מהם כפי הנמצא, ואמנם אביא הדומים במשקל. ולא ארצה ב'משקל' הנרצה בו אצל המשוררים, והוא ההשתוות בתנועות לחלקי הדבור, אבל ארצה בו עם זה ההשתוות בסוג, רצוני שיהיו יחד תחת סוג אחד מהסוגים הנזכרים, כי לפעמים ישתוו בתנועות ולא ישתוו בסוג. כי תּוֹעֵבָה ותּוֹכֵחָה משתוים במשקל התנועות, ותּוֹעֵבָה תחת סוג השלמים מגזרת "וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ" (דברים ז כו), ותּוֹכֵחָה תחת סוג נחי הפ"א שהיא יו"ד מגזרת "וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם" (בראשית כא כה). ויותר נפלא מזה, כי לשם האחד יתחלף המשקל לפי המקום שהוא בו ויהיה מסוגים מתחלפים. כי "עֵדוּת בִּיהוֹסֵף" (תהלים פא ו) שרשו עוד על משקל "בְּגֵרוּת כִּמְהָם" (ירמיהו מא יז), ו"אֶת הַנֵּזֶר וְאֶת הָעֵדוּת" (מ"ב יא יב) שרשו עדה כי הוא מגזרת "עֲדִי זָהָב" (ש"ב א כד) על משקל גֵּאוּת. וכן "לְכָל זֹנוֹת" (יחזקאל טז לג) עם "וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ" (מ"א כב לח).

ואתן הדמיונים משמות העצמים ומשמות המקרים ומהשם הנגזר המורה על העצם והמקרה יחד אשר יקראו אותם המדקדקים 'תאר' כמו שהתבאר, אמנם למה שבא מהם שלא על דרך הפעולים והפועלים, שכבר נכללו אלה בבנינים, אבל למה שבא על זולת הדרך הזה והם תוארים על העיון הטוב כפי מה שנזכר. וכבר יחסו קצת מדקדקים שמות המקרים והתארים גם כן לבנינים הנזכרים, ויאמרו: השם הזה לפָּעַל קל וזה לפִּעֵל הדגש ולהִפְעִיל וזולתם. וכל שם שימצאו מוקל ובלא דגש יאמרו שהוא מהקל, והשם או התאר המודגשים ייוחסו לפִּעֵל הדגש, ואשר עם תוספת ה"א לבנין הִפְעִיל, וכן מה שדומה לזה. והיחס הזה הוא שהבנין נחצב מהשם ההוא במצוע המקור כמו שנזכר. והראוי בזה ליחס כל שם לבנין ולסוג הנבנה על גזרתו. והמשל כי תְּפִלָּה ותְּחִנָּה ניחס לבנין הִתְפַּעֵל, לפי שלא נמצא פעל מהם בזולתו מהבנינים, ותְּשׁוּרָה ותְּקוּמָה לקל, וגִּבּוֹר ושִׁכּוֹר לפי שהם דגושים – לפִּעֵל הדגש. כי עם שמצאנו "גָּבַר בְּאֶחָיו" (דה"א ה ב) ו"שָׁכְרוּ וְלֹא יַיִן" (ישעיהו כט ט), הנה כן מצאנו "וְגִבַּרְתִּים בַּייָ" (זכריה י יב), "וַחֲיָלִים יְגַבֵּר" (קהלת י י), "וַאֲשַׁכְּרֵם בַּחֲמָתִי" (ישעיהו סג ו), "מְשַׁכֶּרֶת כָּל הָאָרֶץ" (ירמיהו נא ז). אבל החקירה הזאת אין בה מועיל, ולכן אניח העסק בה.

ואתן הדמיונים לאשר הם בני שתי אותיות.

לפָּל נחי העי"ן: פָּח, סָר, דָּג לדעת ר' יונה. והתאר: "רָאשׁ עֹשֶׂה" (משלי י ד), "שַׂר חֲמִשִּׁים" (מ"ב א ט), "גֵּאֶה וָרָם" (ישעיהו ב יב).

לכפול העי"ן: סַל, פַּת, עַם. ונבדלו מהראשונים בשאלה פתוחים, והראשונים קמוצים ברוב. והתאר לאלה: "מֶלֶךְ רַב" (דניאל ב י), "מֶלֶךְ עַז" (דניאל ח כג).

לפּוֹל בחולם ונח העי"ן: פּוֹל, סוֹד, חוֹר, קוֹל, שׁוֹט, שׁוֹר, חוֹחַ. והתאר: "טוֹב יְיָ" (תהלים קמה ט), "חֹרֵי יְהוּדָה" (ירמיהו כז כ), ומזה "יֵאָמֵר שׁוֹעַ" (ישעיהו לב ה).

לפּוֹל כפול הלמ"ד: עוֹז, שׁוֹד, רוֹק. והתאר: "לֶחֶם חֹם" (ש"א כא ז), "מָעוֹז לַתֹּם" (משלי י כט), "טוֹב יְיָ לַכֹּל" (תהלים קמה ט), וכן כל כֹּל.

לפּוּל בשורק: פּוּר, טוּר, שׁוּר, אוּר. והתאר: "סוּג לֵב" (משלי יד יד), "שׁוּבֵי מִלְחָמָה" (מיכה ב ח), "שֶׂה חוּם" (בראשית ל לב).

לפּוּל כפול הלמ"ד בסמיכות: "יְיָ עֻזִּי" (ירמיהו טז יט), "בִּלְעִי רֻקִּי" (איוב ז יט).

לפֵּל בצירי נח העי"ן: עֵץ, נֵד, רֵשׁ. והתאר: גֵּר, עֵר, עֵד.

לפֵּל כפול העי"ן: קֵץ, חֵן, שֵׁן. והתאר: "יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים" (דברים לב יז), "שֶׁשׁ הֵנָּה" (משלי ו טז).

לפִּי נח העי"ן והלמ"ד ה"א: "אַף בְּרִי" (איוב לז יא), "וְצִי אַדִּיר" (ישעיהו לג כא), "לֹא בְעִי" (איוב ל כד), ונִי מ"וְנָשְׂאוּ אֵלַיִךְ בְּנִיהֶם" (יחזקאל כז לב).

לפִּיל נח העי"ן: סִיד, שִׁיר, קִיר, עִיר, נִיר. והתאר: "עֹרֵב לְמִינוֹ" (ויקרא יא טו). "אֲשֶׁר כְּגִילְכֶם" (דניאל א י).

לפָּע נח הלמ"ד: "מָן הוּא" (שמות טז טו), "עַב הֶעָנָן" (שמות יט ט), "צַו לָצָו… קַו לָקָו" (ישעיהו כח י), "תָּו" (יחזקאל ט ד). והתאר: "חַי חַי" (ישעיהו לח יט), אַב, אַח.

לפֵּע נח הלמ"ד: "זֵר זָהָב" (שמות כה יא), "כֵּס יָהּ" (שמות יז טז). והתאר: "בֵּן יְכַבֵּד" (מלאכי א ו).

לפֶּל שהלמ"ד נחה ונראית: "פֶּה לָאָדָם" (שמות ד יא), "שֵׂה כְשָׂבִים" (דברים יד ד). והתאר: "גֵּה גְבוּל" (יחזקאל מז יג), "וְזֶה לְּךָ" (שמות ג יב) כי הוא שם לפרט הרמוז אליו מצד תאר הרמיזה. וכן "גֵּא מְאֹד" (ישעיהו טז ו), אולי שרשו גאה.

לפּוֹל נחי הלמ"ד: "תַעֲשֶׂה כֹה" (שמות ה טו), "וְאַתָּה פֹּה" (דברים ה כח) כי הוא שם למקום הרמוז אליו מצד תאר הרמיזה.

ויש מהשמות בני שתי אותיות שלא יהיה בכחם נח. אָז – כי הוא שם לזמן המוגבר עובר או עתיד: "אָז אָמַרְתִּי" (תהלים מ ח), "אָז תַּצְלִיחַ" (יהושע א ח). "וְאֶת הָאָח לְפָנָיו" (ירמיהו לו כב), "אָן הֲלַכְתֶּם" (ש"א י יד). וכן בַּג, בַּד, גַּג. והתאר: "בַּר בִּטְנִי" (משלי לא ב). וכבר אמרו באָז שהוא נוטריקון אוֹתוֹ זְמַן. וכבר חשבו כי היחיד מ"רֹבַע הַקַּב דִּבְיוֹנִים" (מ"ב ו כה) – דֵּב והיותר טוב שיהיה דֶּבְיוֹן על משקל "חֶבְיוֹן" (חבקוק ג ד) או "זִכְרוֹן" (קהלת א יא). ומזה דָּד, דָּי, יָד, יָם, "מַר מִדְּלִי" (ישעיהו מ טו), מַס, סַם, תָּא, ובצירי: פֵּל עֵץ, עֵז.

לפָּעָל: עָשָׁן, בָּקָר, מָטָר, עָפָר. והתאר: חָכָם, רָשָׁע, סָכָל.

לפַּ֫עַל מלעיל: שַׁחַר, פַּחַז, פַּחַת, "שַׂעַר הָרַגְלָיִם" (ישעיהו ז כ), פַּחַד והדומים. והתאר: נַעַר, בַּעַר. ודרך אלה בסמיכות והרבוי שוה: "קוֹל פְּחָדִים" (איוב טו כא), "וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ" (יחזקאל טז ז) וכן בשאר. ושלשה ממשקלם ישתנו מהם בסמיכות והרבוי אל הדגשות, והם גָּמָל, שָׁפָן, קָטָן, והרבוי: גְּמַלִּים, שְׁפַנִּים, קְטַנִּים. ובסמיכות: "וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים" (בראשית לז כה). והרֹב מהנזכרים ודומיהן עי"ן הפעל קמוצה ופתוחה, כ"מִקּוֹל פָּרַשׁ" (יחזקאל כו י), "חַרְטֹּם וְאָשַׁף" (דניאל ב י), "וּמָשׁוֹחַ בַּשָּׁשַׁר" (ירמיהו כב יד), "חֲקֻקִים בַּשָּׁשַׁר" (יחזקאל כג יד).

לפְּעָל: כְּתָב, יְקָר, עֲרָשׂ, עֲנָק, מְצָר, "וֶאֱסָרָהּ אֲשֶׁר אָסְרָה" (במדבר ל ה), זְמָן, אֲגַם, שְׂרָד, סְתָו, דְּבָשׁ. והתאר: "כִּי מְעַט" (בראשית ל ל), "גְּבַר תָּמִים" (תהלים יח כו). ועי"ן הפעל קמוצה, זולתי בסמיכות פתוחה, וזה על הרוב. והקבוץ: יְקָרִים, כְּתָבִים. ונשתנה: "וַיָּגָז שַׂלְוִים" (במדבר יא לא) וכן "דְבָרֶיךָ מְעַטִּים" (קהלת ה א) וזְמַנִּים ואֲגַמִּים.

לפְּעֵל: כְּאֵב, אֲפֵר, זְאֵב, בְּאֵר, שְׁאֵר, פְּאֵר. והתאר: "זְעֵיר שָׁם" (ישעיהו כח י), "גּוֹי שְׁלֵיו" (ירמיהו מט לא), ולא ישתנה בסמיכות. והרבים כְּאֵבִים, זְאֵבִים. אבל שְׁכֶם בסמיכות: "וַיֵּט שִׁכְמוֹ" (בראשית מט טו), ואולי הנפרד מזה "כִּי תְּשִׁיתֵמוֹ שֶׁכֶם" (תהלים כא יג).

לפָּעֵל: עָקֵב, "לָחֶם שְׁעָרִים" (שופטים ה ח). ונח הלמ"ד: טָלֶה, עָצֶה, עָלֶה. והתאר: שָׁכֵן, עָצֵל, חָמֵץ, חָפֵץ, זָקֵן. ונח הלמ"ד: כָּלֶה – "וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם" (דברים כח לב). והרבים: שְׁכֵנִים, חֲפֵצִים. ובסמיכות: "שְׁכַן שֹׁמְרוֹן" (הושע י ה), "הוּא וּשְׁכֵנוֹ" (שמות יב ד), "זְקַן בֵּיתוֹ" (בראשית כד ב), "יְפֵה תֹאַר" (בראשית לט ו), "זִקְנֵי מִדְיָן" (במדבר כב ד). ומזה: גָּזֵל, כָּתֵף, יָרֵךְ, גָּדֵר, ובסמיכות: "גֵּזֶל אָח" (יחזקאל יח יח), "כֶּתֶף הַבַּיִת" (מ"א ו ח), "יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ" (ויקרא א יא), "גֶדֶר אֲבָנָיו" (משלי כד לא). ונשתנה "וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים" (ישעיהו יא יד).

לפֶּ֫עֶל בשש נקודות: אֶבֶן, אֶרֶץ, עֶרֶב, צֶדֶק, שֶׁלֶג, גֶּפֶן, זֶרֶת, ומזה: זֶרַע, קֶמַח, ונפתחו בסבת האות הגרונית. והתאר: "מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" (ש"א כד יד), "אֶרֶךְ הָאֵבֶר" (יחזקאל יז ג), "שֶׁבַע שָׁנִים" (בראשית ה ז). ובחמש נקודות: סֵפֶר, עֵבֶר, חֵשֶׁב, ומזה מֵצַח, צֵלַע. וכל שֵׂכֶל בחמש נקודות זולת חמשה בשש: "טוֹבַת שֶׂכֶל" (ש"א כה ג), ו"יוֹעֵץ בְּשֶׂכֶל" (דה"א כו יד), "נִתַּן הַסֶּכֶל" (קהלת י ו), "אִישׁ שֶׂכֶל" (עזרא ח יח), "וְשׂוֹם שֶׂכֶל" (נחמיה ח ח). וסימן המסורה: איתתא יעצת ואתיהבת לגברא ספרא. וטעה ר' דוד בסימן ושם בכלל זה (מכלול קמט ע"ב) "יִתֶּן לְךָ יְיָ שֵׂכֶל" (דה"א כב יב), ולא חשב "נִתַּן הַסֶּכֶל". ומאלה שישתנו בהעמדה, כאֶרֶץ ואֶבֶן, ומהם שלא ישתנו, כמֶלֶךְ וצֶדֶק, והמשתנה והבלתי משתנה תדע מהכתוב בעברך עליו. ומהם שלא יתרבו בכתוב, כצֶדֶק ובֶטַח, ומהם שיתרבו. ומאלה שתשוב פ"א הפעל חרוקה עם הכנוי, כצֶדֶק וסֵפֶר, ומהם פתוחה, כגֶּפֶן ואֶבֶן. ומהם שישארו כאשר הם: "אַל בְּקֶצְפְּךָ" (תהלים לח ב) "כְּגֶלְלוֹ לָנֶצַח" (איוב כ ז), "וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ" (תהלים פה ח). ובד' נקודות ומלרע: "תֵּבֵל כֻּלָּהּ" (איוב לד יג), לדעת החושב שרשו תבל. ור' יונה חושב התי"ו נוספת, לפי שהוא מקור הבליה. והתאר מזה: "אוֹ חֵרֵשׁ" (שמות ד יא). ומלעיל: "גֶּבֶר עַל חֲטָאָו" (איכה ג לט), "הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר" (ש"ב יב ד), "גָּדוֹל יֶתֶר" (ישעיהו נו יב).

לפֹּ֫עֶל מלעיל: קֹדֶשׁ, אֹהֶל, חֹדֶשׁ, גֹּרֶן, מֹלֶךְ, עֹמֶר, קֹשֶׁט, "בֹּהֶן יָדוֹ" (ויקרא ח כג), ובהקל: "קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת" (משלי כב כא) – השי"ן בשוא. ועם הרבים ישוב החולם חטף: "חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם" (ישעיהו א יד), "בְּכָל קָדְשֵׁיכֶם" (יחזקאל כ מ), "כִּי בָּאֳהָלִים" (ירמיהו לה ז). וכן בסמיכות: "חָדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ" (הושע ב יג), "מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ" (דברים טז יג). ולפעמים שורק: "מְלֹא קֻמְצוֹ" (ויקרא ב ב), "כְּרֹב גֻּדְלוֹ" (תהלים קנ ב). ובפתח עי"ן הפעל: בֹּהַק, בֹּהַן, נֹגַהּ, צֹהַר, נֹכַח, בֹּחַן. והרבים: נְגֹהוֹת, נְכוֹחוֹת, בְּהוֹנוֹת.

לפֹּעָל מלרע: גּוֹרָל, אוֹפָן, אוֹהָל, תּוֹלָע, שׁוֹפָר, גּוֹזָל. וכפול העי"ן: עוֹלָל. ולא ישתנה בסמיכות, והרבים: "וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ" (דברים לג יח). ובדגש: "וְהָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם" (יחזקאל י יט).

ודע כי הרבים מאלה השמות וכל מה שיבא מהם, אם שיהיה על סימן הזכרים ביו"ד ומ"ם, ואם על סימן הנקבות בוי"ו ותי"ו. נאמר גּוֹרָלוֹת, בְּהוֹנוֹת, גֳּרָנוֹת, קָדָשִׁים, חֳדָשִׁים, שָׁרָשִׁים, ואי אפשר שיכלל זה אבל תדעהו מן הכתוב. ומהם שיבאו עם הכנוי על פנים מתחלפים, תאמר מתֹּאַר – "מַה תָּאֳרוֹ" (ש"א כח יד), "וְתֹאֲרוֹ מִבְּנֵי אָדָם" (ישעיהו נב יד). מפֹּעַל – "וּפֹעֲלוֹ לֹא יִתֶּן לוֹ" (ירמיהו כב יג), "פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים" (חבקוק ג ב), וכן בכל הדומה לאלה.

לפּוּעָל: עוּגָב, שׁוּעָל, כּוּמָז, ובדגש: "גּוּמָּץ" (קהלת י ח), "אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ" (ירמיהו ד ז), "סֻלָּם" (בראשית כח יב), "עֻמַּת" (קהלת ה טו). והתאר: "אֵינֶנּוּ אֻכָּל" (שמות ג ב). ובחטף מלרע: "יְדֵי אָמָּן" (שה"ש ז ב).

לפּוֹעֵל: עוֹרֵב, חוֹרֵב. והתאר: כל שם הפועֵל מהקל לדעת קצת מדקדקים.

לפָּ֫עֶל מלעיל: עָוֶל, מָוֶת, תָּוֶךְ, וסמוך: "בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ" (יחזקאל כח יח). והרבים: "מוֹתֵי עֲרֵלִים" (יחזקאל כח י).

לפֵּעָל: שֵׁכָר, חֵמָר, עֵנָב, לֵבָב, הֵיכָל, "צֵלָע אֶל צֵלָע" (יחזקאל מא ו). והתואר "יְיָ אֶחָד" (דברים ו ד), "בֶּן נֵכָר" (בראשית יז יב), "נִצְּבָה שֵׁגַל" (תהלים מה י). (ובראש) גֶּחָלִים מזה המין, ודינו בדגש לולי החי"ת, בראית נקוד הגימ"ל, שאם לא כן היתה נקודה בשוא, כמו צְלָעוֹת. והתאר מזה: "בָּנִים כֶּחָשִׁים" (ישעיהו ל ט), כי גזרתו על פִּעֵל הדגוש.

לפְּעוּל: כְּלוּב, כְּרוּב, זְבוּל, זְכוּר. וכפול העי"ן: זְבוּב.

לפְּעוֹל: שְׂאוֹר, חֲמוֹר, סְגוֹר, יְקוֹד, יְאוֹר, והתאר: בְּכוֹר.

לפֵּעְלְ מוקל העי"ן והלמ"ד: "נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם" (שה"ש ד יד), "עָלָיו חֵטְא" (ויקרא יט יז) נח הלמ"ד.

לפָּעוֹל: אָתוֹן, גָּרוֹן. והתאר: גָּדוֹל, קָטוֹן, אָדוֹן, אָמוֹן, רָחוֹק, קָרוֹב, "תַּחַת שָׁלוֹשׁ" (משלי ל כא). וישתנה בסמיכות: "גְּדֹל הָעֵצָה" (ירמיהו לב יט), "קְטֹן בָּנָיו" (דה"ב כא יז), "אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ" (יהושע ג יא).

לפֵּעוֹל: אֵזוֹר, אֵפוֹד, עֵרוֹם. והתאר: "כִּי עֵירֹם אָנֹכִי" (בראשית ג י), ובשורק: אֵבוּס, אֵסוּר, אֵמוּן, אֵטוּן.

לפַּעוּל בדגש: מַלּוּחַ, תַּנּוּר, טַבּוּר, כַּדּוּר. ובחולם: רַתּוֹק, כַּמּוֹן. והתאר נח הלמ"ד: "קַנּוֹא וְנֹקֵם" (נחום א ב), ובשורק: אַלּוּף, רַחוּם – דינו בדגשות בראית בנינו, וכן "מִמְשַׁק חָרוּל" (צפניה ב ט) בראית הקִבוץ (ראה משלי כד לא). ועם שיראה היותו שם, אולי יחסר המתואר. וכפול העי"ן: חַנּוּן.

לפִּעֵל: "נָקָם וְשִׁלֵּם" (דברים לב לה), "אֶת הַקִּטֵּר" (ירמיהו מד כא), "וְהַדִּבֵּר אֵין בָּהֶם" (ירמיהו ה יג). והתאר: עִוֵּר, פִּקֵּחַ, אִטֵּר, עִלֵּג, עִקֵּשׁ. והרבים בלא דגש: "הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים" (ש"ב ה ו).

לפִּעָל: אִסָּר, כִּכָּר. והתאר: "הִנְנִי יִסַּד" (ישעיהו כח טז), אִכָּר – "אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם" (ישעיהו סא ה).

לפַּעֵל דגוש: מַקֵּל, "כְּלֵי הַשָּׁרֵת" (במדבר ד יב), חַלֵּק מן "בְּחַלְּקֵי נַחַל" (ישעיהו נז ו). והתאר: "מָאֵן אַתָּה" (שמות ז כז), "מַהֵר מְאֹד" (צפניה א יד), "וְשַׁבֵּחַ אֲנִי" (קהלת ד ב), והוקל "אֶת הַמַּקְלוֹת" (בראשית ל לח).

לפַּעָל דגוש: שַׁבָּת, פַּנַּג. והתאר: סַלָּח, מַלָּח, גַּלָּב, גַּנָּב, חָרָשׁ, ונח הלמ"ד: קַנָּא, דַּכָּא. ולנקבה קַשֶּׁבֶת, צָרֶבֶת. ואמרו ב"חָרָשׁ חָכָם" (ישעיהו מ כ) שדינו בדגשות, שאם לא כן היתה החי"ת בחָרָשִׁים חטופה כחֲכָמִים. ור' יונה סובר שהוא על דמיון חָכָם, וקמץ החי"ת כקמץ שָׁלִישׁ, סָרִיס, פָּלִיט, שָׂרִיד – שדינם בשוא בקבוץ: "סְרִיסֵי פַרְעֹה" (בראשית מ ז), "פְּלִיטֵי חֶרֶב" (יחזקאל ו ח), "שְׂרִידֵי חָרֶב" (ירמיהו לא א), ומצאנו "לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ" (ישעיהו נו ד).

לפָּעִיל: צָעִיף, שָׁמִיר, סָדִין, אָמִיר, זָמִיר. וכפול העי"ן: אֱלִיל (אולי צ"ל: חָלִיל). והתאר: "בְּלִיל חָמִיץ" (ישעיהו ל כד), שָׂכִיר, עָשִׁיר, פָּלִיט, שָׂרִיד, וכפול העי"ן: "כָּלִיל תָּקְטָר" (ויקרא ו טו).

לפַּ֫עִל מלעיל: זַיִת, שַׁיִת, שַׁיִשׁ, חַיִץ, שַׁיִט, עַיִשׁ.

לפְּעִיל: דְּבִיר, כְּפִיר, שְׁחִין, חֲנִית, שְׁבִית. וכפול העי"ן: "שְׁבִיב אִשּׁוֹ" (איוב יח ה), "בְּלִיל חָמִיץ" (ישעיהו ל כד). והתאר: כְּסִיל, גְּבִיר, "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה" (דברים כב יב), "פְּתִיל תְּכֵלֶת" (במדבר טו לח).

לפַּעִיל דגוש העי"ן: כַּשִּׁיל, פַּטִּישׁ, לַפִּיד, סַפִּיר, אַתִּיק. והתאר: כַּבִּיר, אַדִּיר, אַמִּיץ, צַדִּיק, סָרִיס. ונח הלמ"ד: "שַׂגִּיא כֹחַ" (איוב לז כג).

לפִּיעוֹל: קִיטוֹר, תִּימוֹר, תִּירוֹשׁ. ובדגש: סִלּוֹן, צִנּוֹר, כִּנּוֹר. והתאר: שִׁכּוֹר, גִּבּוֹר. ובשורק: שִׁקּוּץ, חִתּוּל, נִחוּם. והתאר: "פִּגּוּל הוּא" (ויקרא יט ז). וכפול העי"ן: "יְיָ עִזּוּז" (תהלים כד ח).

לפּוֹעִיל: "אֵלָיו אוֹכִיל" (הושע יא ד), "מִזְּהַב אוֹפִיר" (דה"א כט ד), בּוֹרִית אם שרשו ברת, וכבר חשבו כי שרשו ברה.

לפַּעְלִיל: שַׁפְרִיר, "בְּיוֹם סַגְרִיר" (משלי כז טו). והתאר: "חַכְלִילִי עֵינַיִם" (בראשית מט יב), כי היו"ד נוספת לדעתם. ונח הלמ"ד: "בִּינָה הֲגִיגִי" (תהלים ה ב).

לפִּעְלוֹל: נִיחוֹח, נִיצוֹץ.

לפַּעְלוּל: "קִבְּצוּ פָארוּר" (יואל ב ו), "וְנַאֲפוּפֶיהָ מִבֵּין שָׁדֶיהָ" (הושע ב ד), ובדגש: "כְּמוֹ שַׁבְּלוּל" (תהלים נח ט).

לפּוּעְלַל: "כִּי אֻמְלַל" (תהלים ו ג), והוא תאר.

לפְּעַלְעַל: "יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדָּם" (ויקרא יג מט), עֲקַלְקַל, הֲפַכְפַּך, חֲלַקְלַק, והם תארים.

לפִּעְלַל: "פִּרְחַח יָקוּמוּ" (איוב ל יב).

לפִּעְפּוּל: חִרְחוּר.

לפַּעְפַּל: גַּלְגַּל, אַרְאַל.

לפְּעוֹפֵּל: "בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" (במדבר כא ה).

לפְּעוֹעְלָה: "חֲצֹצְרָה בָּרָמָה" (הושע ה ח).

לפְּעַלְעוּל: "וְהָאסַפְסֻף" (במדבר יא ד). ובחולם: שׁחַרְחוֹר, והם תארים. והשם: "פְּקַח קוֹחַ" (ישעיהו סא א), והיא מלה אחת במכוונה, ואם נפרדה במכתב. וכמוהו "יְפֵה פִיָּה" (ירמיהו מו כ), "לִגְאֵי יוֹנִים" (תהלים קכג ד).

הדמיונים לנוספות באותיות האמנת"י

להַפְעָלָה: "הַכָּרַת פְּנֵיהֶם" (ישעיהו ג ט), "רֶוַח וְהַצָּלָה" (אסתר ד יד), והם חסרי הפ"א שהיא נו"ן. ונחי העי"ן: "לַהֲנָפָה גוֹיִם" (ישעיהו ל כח), "וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת" (אסתר ב יח).

לפָּעְלָה: חָכְמָה, עָרְמָה, עָצְמָה. ונח הלמ"ד: "אֳנִיָּה בָּאָה" (יונה א ג).

לפְּעָלָה: קְעָרָה, בְּרָכָה, גְּעָרָה, כְּבָרָה. וכפל הלמ"ד: קְלָלָה. ובפתח פ"א הפעל בסבת האות הגרונית: עַנְוָה, אַהֲבָה, אַחֲוָה, עַוְלָה, עַצְלָה. והתאר: נַעֲרָה, עֲשָׂרָה.

לפִּעְלָה: זִמְרָה, גִּזְרָה, כִּבְשָׂה, כִּבְרָה. והתאר: שִׁפְחָה. וכפול העי"ן: זִמָּה, רִנָּה, סִבָּה. ונח הלמ"ד: שִׂנְאָה. ומזה אִשָּׁה דינו אִנְשָׁה וחִטָּה דינו חִנְטָה. והתאר: שִׁשָּה, שִׁבְעָה, תִּשְׁעָה.

לפֶּעְלָה: עֶדְנָה, חֶרְפָּה, אֶבְחָה, חֶלְקָה, עֶרְוָה.

לפֶּעָלָה: בֶּהָרָה, בֶּהָלָה, נֶאָצָה, "זֹאת נֶחָמָתִי" (תהלים קיט נ).

לפְּעֵלָה: אֲבֵדָה, גְּזֵלָה, בְּרֵכָה, שְׁאֵלָה, בְּהֵמָה. והתאר: נְבֵלָה.

לפְּעוֹלָה: קְטוֹרָה, זְמוֹרָה, חֲגוֹרָה. והתאר: גְּדוֹלָה, שְׁחוֹרָה, סְפוֹרָה, שְׁלֹשָׁה, שְׁמֹנָה.

לפְּעִילָה: אֲכִילָה, סְפִינָה, מְדִינָה. והתאר: עֲדִינָה, גְּבִירָה, חֲמִשָּׁה, עֲנִיָּה, "שְׁבִיָּה בַּת צִיּוֹן" (ישעיהו נב ב).

לפָּעְלֶה: תָּפְתֶּה, "עָלָיו עֻלְפֶּה" (יחזקאל לא טו).

לפִּעְלֶה: "מַקַּל לִבְנֶה" (בראשית ל לז).

לפּוֹעֵלָה: תּוֹעֵבָה, שׂוֹרֵקָה, סוֹחֵרָה. וסמוך: "תוֹעֲבַת יְיָ" (דברים ז כה). והתאר כפול הלמ"ד: שׁוֹמֵמָה, "שֹׁמְמוֹת דּוֹר" (ישעיהו סא ד).

לפִּעִלָּה: "בְּצִפִּיָּתֵנוּ צִפִּינוּ" (איכה ד יז), "גֻּלֹּת עִלִּיּוֹת" (יהושע טו יט).

לפְּעִלָּה: כְּלִמָּה, שְׁמִטָּה, גְּבִנָּה. והתאר: קְהִלָּה.

לפְּעוּלָה: אֲרוּכָה, שְׁמוּעָה, מְלוּכָה, גְּמוּלָה, גְּבוּרָה, חֲלוּשָׁה. לא ישתנו בסמיכות.

לפּוּעִלָּה: דּוּמִיָּה.

לפְּעֻלָּה: סְגֻלָּה, אֲגֻדָּה, חֲתֻלָּה, אֲלֻמָּה, הֲמֻלָּה. והתאר: "מִטָּה כְבוּדָּה" (יחזקאל כג מא). ולא ישתנו בסמיכות.

לפַּעָלָה: כַּפָּרָה, בַּקָּשָׁה, בַּקָּרָה. והתאר מבעלי האל"ף: חַטָּאָה. ומנחי הפ"א: יַבָּשָׁה.

לפַּעוּלָה: חַבּוּרָה, בַּטּוּחָה מן "וּבַטֻּחוֹת לְמַרְגִּיזֵי אֵל" (איוב יב ו), רַתּוּקָה. והתאר: וְ"שַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם" (שה"ש ד ב), "כִּתְאֵנֵי הַבַּכֻּרוֹת" (ירמיהו כד ב), "אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת" (תהלים קל ב).

לפֻּעְלָה כפול העי"ן: סֻכָּה, חֻפָּה.

לפְּעֵלְעִיל: "עֶגְלָה יְפֵה פִיָּה" (ירמיהו מו כ).

לאֶפְעוֹל: אֶזְרוֹעַ, אֶפְרוֹח, אֶתְמוֹל, ובשורק: "וְאֶתְמוּל עַמִּי" (מיכה ב ח), ובדגש ובחירק: "יוֹדְעוֹ מֵאִתְּמוֹל" (ש"א י יא).

לאֶפְעָל: אֶשְׁפָּר, אֶשְׁכָּר, אֶקְדָח. והתאר: אֶזְרָח.

לאֶפְעָלָה: אֶצְעָדָה.

לאַפְעוּלָה: אַשְׁמוּרָה, ובחולם ותי"ו: אַשְׁמוֹרֶת.

לאַפְעָל: אַשְׁמָן. והתאר: "וְאַרְבַּע צֹאן" (שמות כא לז), "אַכְזִיב לְאַכְזָב" (מיכה א יד), "לֹא אַכְזָר" (איוב מא ב).

לאַפְעָלָה: אַזְכָּרָה. והתאר: אַרְבָּעָה.

לאַפְעִיל: אַכְזִיב. ובה"א: "עַד אַרְגִּיעָה" (משלי יב יט).

לאֲפַעִיל: אֲבַטִּיח.

לאֲפַעְפּוּעָה: אֲבַעְבּוּעָה.

לאַפְעֲלִיּוּת: אַכְזְרִיּוּת.

לאַפִּעְלוֹן: אַפִּרְיוֹן.

למַפְעִיל: "מַשְׁכִּים הֹלֵךְ" (הושע ו ד), "לְדָוִד מַשְׂכִּיל" (תהלים לב א), "אֹכֶל לְמַכְבִּיר" (איוב לו לא), "עָלַי לְמַשְׁחִית" (דניאל י ח).

למַפְעֵל: מַלְבֵּן, מַכְתֵּשׁ, מַכְבֵּר, מַזְלֵג, מַרְצֵעַ. והתאר: מַמְזֵר.

למַפְעֵלָה: מַשְׂטֵמָה, מַכְפֵּלָה, מַדְרֵגָה, מַשְׁעֵנָה.

למַפְעֶלֶת: מַרְחֶשֶׁת, מַאֲכֶלֶת, מַחְתֶּרֶת, מַחְמֶצֶת, מַהְפֶּכֶת.

למַפְעַל: מַלְמַד, מַרְבַד, מַשְׁאַב, מַנְעַם, מַעֲקַשׁ. והתאר: מַלְאַךְ.

למַפְעָלָה: מַמְלָכָה, מַעֲמָסָה, מַעְבָּדָה.

למַפְעַלָּה: מַהֲתַלָּה, מַעֲשַׁקָּה, מַעֲדַנָּה.

למִפְעָל: מִשְׁכָּב, מִפְתָּן, מִסְפָּר, מִכְתָּב, מִכְתָּם, מִשְׁכָּן, מִקְדָשׁ.

למִפְעָלָה: מִלְחָמָה, מִשְׁמָרָה, מִפְשָׂעָה. והתאר: "הֶעָרִים הַמִּבְדָּלוֹת" (יהושע טז ט).

למִפְעֶלֶת: מִשְׁמֶרֶת, מִגְעֶרֶת, מִפְלֶצֶת, מִלְחֶמֶת.

למֶפְעָלָה: מֶרְכָּבָה, מֶמְשָׁלָה.

למַפְעוֹלֶת: מַחֲגוֹרֶת, מַאֲכוֹלֶת.

למִפְעֵל: מִזְבֵּחַ. והתאר: מִסְכֵּן.

למִפְעוֹל: מִכְשׁוֹל, מִזְמוֹר. והתאר: "מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת" (ש"ב כב נא).

למַפְעוֹל: מַעְצוֹר, מַטְמוֹן, מַשְׁקוֹף.

למְפַעֵל: "וְנִחֲלוּ מְקַדְשֵׁיהֶם" (יחזקאל ז כד), "בֵּית הַמְבַשְּׁלִים" (יחזקאל מו כד), ור"ל הקדֵרות לדעת ר' יונה.

למַפְעוּל: מַנְעוּל. וכפול העי"ן: מַסְלוּל, מַכְלוּל.

למְפִעְלָה כפול העי"ן: מְסִלָּה, מְחִתָּה, מְגִנָּה, מְגִלָּה, מְחִלָּה. ומזה: מְאֵרָה, מְגֵרָה, ודינם בדגש.

למַפְעִילָה: "אֲנִי מַנְגִּינָתָם" (איכה ג סג). והתאר: "צֹר הַמַּעֲטִירָה" (ישעיהו כג ח).

למַפְעֵלְיָה: מַאְפֵּלְיָה.

למִפְעוֹלֶת: "וּפֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת" (ישעיהו יט ח), מִשְׁקֹלֶת.

למִפְעֵלוּת: מִסְכֵּנוּת.

למָפְעָל: "כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם" (ויקרא כב כה), הנפרד: מָשְׁחָת.

לפְּעִילָהפִים: "הַפְּצִירָהפִים" (ש"א יג כא). והקרוב שהם שתי מלות, כי אין הה"א מאותיות המשך.

לפִּעְלוֹם: פִּתְאֹם. והתאר: שִׁלְשׁוֹם.

לפָּעְלָם: סָלְעָם, אָמְנָם.

לנַפְעוּל: נַפְתּוּל מ"נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים" (בראשית ל ח).

לפָּעְלָן: "בְּשַׂר הַקָּרְבָן" (יחזקאל מ מג), "וּלְהַצִּיב הַדָּרְבָן" (ש"א יג כא) אם שרשו דרב.

לפִּעְלוֹן: כִּשְׁרוֹן, זִכְרוֹן, שִׁלְטוֹן. והתאר מזה: אַחֲרוֹן. ובדגש: קִלְּשׁוֹן, קִמְּשׁוֹן, יִדְּעוֹן מ"אוֹב וְיִדְּעֹנִי" (דברים יח יא), אם אינם מרובעים. והתאר נח הלמ"ד: עֶלְיוֹן, אֶבְיוֹן. ונח העי"ן: רִאשׁוֹן. בפתח: שַׁלְמוֹן, אַגְמוֹן. והתאר: אַדְמוֹן, אַחֲרוֹן.

לפְּעָלוֹן: לְבָנוֹן, פְּרָזוֹן, רְעָבוֹן, ובסמיכות: "רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם" (בראשית מב יט). ומזה: "הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים" (תהלים קכג ד).

לפִּעָלוֹן: זְכָּרוֹן, בִּצָּרוֹן, קִנָּמוֹן, שִׁבָּרוֹן. ובצירי: דֵּרָאוֹן, יֵרָקוֹן; ונח הלמ"ד: הֵרָיוֹן; ובאו בצירי מפני הדגש.

לפִּעְלָיוֹן: קִיקָיוֹן. ובחלוף: "וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה" (קהלת יב ה).

לפֻּעְלַן: קֻרְבַּן, שֻלְחַן – "וּלְקֻרְבַּן הָעֵצִים" (נחמיה יג לא).

לפְּעַלּוֹן: "אֲבַדּוֹן וָמָוֶת" (איוב כח כב).

לפְּעִילוֹן: שְׁפִיפוֹן, יְשִׁימוֹן.

לפַּעְלָן: חַרְצָן, אַבְדָן, והתאר: רַעֲנָן, שַׁאֲנָן, אַלְמָן. ובחירק: פִּשְׁתָּן, כִּבְשָׁן.

לתִּפְעֶלֶת: תִּפְאֶרֶת, תִּפְלֶצֶת. ובה"א: תִּפְאָרָה.

לתִּפְעֹלֶת: תִּלְבֹּשֶׁת.

לפְּעַלָּתוֹן: עֲקַלָּתוֹן, והוא תאר.

לתְּפַעוּל: תְּאַשּׁוּר. וכפול העי"ן: תְּבַלּוּל.

לתַּפְעִיל: תַּכְרִיך, תַּרְשִׁישׁ. והתאר: "מֵבִין עִם תַּלְמִיד" (דה"א כה ח).

לתַּפְעֵלָה: תַּרְדֵּמָה, תַּבְעֵרָה.

לתַּפְעִלָּה: תַּאֲנִיָּה.

לתִּפְעָל: תִּדְהָר. ובפתח: תַּחְמָס.

לתְּפֹעְלֵל: "שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם" (ישעיהו נא ב), "וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט" (תהלים קלט כא).

לתַּפְעוּל: תַּמְרוּק, תַּעֲנוּג. וכפול העי"ן: תַּחֲנוּן, תַּעֲלוּל – והוא תאר.

לתַּפְעוּלָה: תַּהֲלוּכָה. ובדגש: תַּעֲרֻבָּה.

לפְּעֶלֶת: דְּבֶלֶת, תְּכֵלֶת, שְׁחֵלֶת, עֲטֶרֶת, עֲתֶרֶת, פְּחֶתֶת, והתאר: גְּבֶרֶת, חֲמֵשֶׁת. וכי מצאנו "בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ" (ויקרא יט יט), "שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ" (רות א טו), "אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ" (שמות ג כב), "וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ" (מלאכי ב יד). נאמר הנפרד מזה המין הם בְּהֶמֶת, יְבֶמֶת, שְׁכֶנֶת, חֲבֶרֶת. ואלה הג' תארים. וכן "שָׂרַי גְּבִרְתִּי" (בראשית טז ח), הנפרד גְּבֶרֶת.

לפַּעֶלֶת: אַדֶּרֶת, דַּלֶּקֶת, צַמֶּרֶת, גַּחֶלֶת, יַבֶּלֶת. והתאר: יַבֶּשֶׁת, שַׁלֶּטֶת.

לפַּעַלַת: קַדַּחַת, קַרַחַת, גַּבַּחַת, סַפַּחַת.

לפִּעֹלֶת: שִׁבֹּלֶת. והתאר: "בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה" (ויקרא יט כ). ובשורק: כֻּתֹּנֶת.

לפַּעֹלֶת: כַּפֹּרֶת, פַּרֹכֶת.

לפּוֹעֶלֶת: חוֹתֶמֶת, יֹתֶרֶת, עוֹפֶרֶת, כּוֹתֶרֶת.

לפְּעוֹלֶת: קְטֹרֶת, כְּתֹבֶת, כְּתֹנֶת, שְׁכֹבֶת מזה – "שְׁכָבְתּוֹ" (ויקרא כ טו), ובשורק: "וְחָרָה נְחֻשְׁתָּהּ" (יחזקאל כד יא).

לפֻּעֶלֶת: כֻּסֶּמֶת, קֻבַּעַת, והוא פתוח מפני העי"ן.

לפַּעֲלוּת: שַׁחֲרוּת, גַּבְהוּת, מַלְכוּת, מַרְדוּת.

לפְּעָלוּת: אֱיָלוּת, פְּתָיוּת.

לפְּעִילוּת: כְּסִילוּת, צְמִיתוּת, מְרִירוּת, הֲרִיסוּת, עֲלִילוּת. ובדגש: כְּלִימוּת.

לפִּעְלוּת: שִׁפְלוּת, עִקְּשׁוּת, סִכְלוּת.

לפַּעְלְנוּת: אַלְמְנוּת.

לפַּעְלִילוּת: "חַכְלִלוּת עֵינָיִם" (משלי כג כט).

תוכן העניינים

מעשה אפוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה