מעיל צדקה· רבי יונה לנדסופר
סט
בשנת תעב"ל היו גשמים בימי הקציר, וראינו שהחטים שקצרנו יום או ימים אחריו למצות מצווה היו נגמרים ויבשים כל צרכם ונסתפקנו אם לא היו כן נגמרים ויבשים בעת שהיה הגשם על הארץ אשר עליו פסק הרשב"א בתשו' דכל כה"ג מקבל חימוץ גם במחובר לקרקע והוא לדעתו פירש הש"ס בפסחים דף ל"ג דמוקי לי' האי דהחמיץ ואח"כ הפריש בדאחמיץ במחובר לקרקע והיינו משום דקשי לי' היאך אנו אוכלים לחם בפסח א"א שלא בא עליהם גשמים לכך פי' הוא בדאחמיץ לאחר שנתייבש אבל בלחותן לא שייך חימוץ:
ואני אומר דא"א לפרש כן לפי מאי דק"ל בפ' העו' והרוטב תאנים שיבשו באביהן וכן כל שאר פירות אילן שיבשו מקבלי' טומאת אוכלין וא"כ גם לענין טומא' מצינו למימר שנטמא במחובר עד שלא היה להם שעת הכושר וא"ת דמוקי להאי דתרומה טמאה בדאיטמי אח"כ אבל באמת מצינו ג"כ שיוכל להטמא גם במחבור לאחר שנתייבש א"כ לא ה"ל למימר בזה"ל התם היתה לו שעת הכשר הכא לא היתה לו שעת הכושר אלא הכי הל"ל התם בדהיתה לו שעת הכושר כיון דמיצינוהו ג"כ בלא הי' לו ש"ה ועוד אי בדהכי מתרץ לי' הש"ס ה"מ לשנויי התם שהיתה לו שעת הכושר כגון שנטמא לאחר דיגון והעמדת כרי והכי בנתחמץ מקמי הכי בעודן בשבלי' ומשום שעדיין לא חל עליו חיוב תרומה וכדאמרינן בן לוי שהקדימו בשבלי' פטור מתרומה גדולה מפני שעדיין אין חיוב הפרשת התרומה חלה עד אחר מירוח ודיגון ואעפ"י שאם תרם בשבלים תרומתו תרומה מ"מ אין החיוב נופל עליו ומנ"ל לחלק באופן אחר א"ו משום דקשה לי' למה לא חילק גם בתרומה טמאה בין אם נטמאת קודם הפרשה שאין תרומתו תרומה כדמחלק בחמץ ולכך הוכרח הוא לתירוצו דבטומא' א"א לאוקמי הכי דע"כ היתה לו ש"ה קודם שנטמא משום דש"ה הו' מיד לכי נתלש מן הקרקע וכל זמן חיבורו בקרקע אינו מקבל טומאה לאפוקי חימוץ משכחת לי' דאחמיץ במחובר כצ"ל לתרץ דקדוק הלשון שבש"ס אלא דלפי מ"ש הרשב"א דהאי דאחמיץ במחובר א"א לאוקמוהו אלא בנתייבש לגמרי דהוי כמאן דמנח בכדא הרי מקבל טומאה והדר' קושי' לדוכת' דמצי לחלק כן גם לעניין טומאה לכן נ"ל דהאי דאחמיץ במחובר מוקמי לי' בעודן לחי' ויונקי' ואפ"ה אם נתחמצו נתחמצו אלא דבעינן חימוץ הניכר כגון שנתבקעו אבל מ' גשמים וכיוצא בו לא וס"ל דכל אגב מדלייהו לא מחמיץ כמו שאמר אביי לקמן ופסקו הרז"ה ושאר המחברי' שעמו ואע"פ דאנן לא קיימ"ל הכי לעניין דגן תלוש מ"מ אחרי שביארנו דמחמיץ גם בעודו לח ע"כ צ"ל דכ"ז שהוא מחובר אינו מחמיץ אגב מדלייהו דאל"כ לחם לא ניכול בפסח דא"א שלא יהי' גשמים מזלפי' עליו א"ו אף שאנו פוסקין דגם אגב מדלייהו מחמיץ מ"מ כיון שעדיין מחובר ומכוסה בקליפתן לא מחמיץ וה"נ אפשר לומר גם כשנתייבש לגמרי לא חשינן לחימוצו עד שנראה לעינים שנתחמץ לגמרי כגון נתבקע או צמח (וראינו כן שצמחו פעם אחת במחובר) אבל בלא"ה לא ואף אם תמצא לומר כשנתייבש גרע טפי וחשינן לי' מ"מ כיון שחומרת שאנו מחמרינן לאסור אפי' אגב מדלייהו אינו אלא מספק והו' ספק רחוק אם נתבקע אם לא ומכ"ש כשעדיין קליפתן החיצונה עליהן. ויש עוד להסתפק אם הי' יבש בעת הגשמים אם לא הוי לי' ס"ס ואע"ג שאינו מתהפך בטוב כבר ביארנו בסי' ק"י עניין היפוך הס"ס שאינו כללי ותמידי ומכ"ש בעניין הזה שהספק דכל אגב מדלייהו לא מחמיץ כלל הו' וקרוב להלכה כיון דאמר אביי אע"ג דרבא פליג עלי' ואמר דמי פירות הם הרי אפשר לומר דלא פליג עליו בזה אלא דמוסיף לומר דמי פירות הו' שאינו מחמיץ דנ"מ דגם בדרך הנחה אינו מחמיץ ולא פליג עליו כלל בהאי דכל דרך מדלייהו כו' וכללי נקט נא בידך דכל דאפשר להשוות ולמעט בפלוגתת הראשונים או האחרונים נקטינן וכן פסקו רוב הראשונים דכל אגב מדלייהו לא מחמי' כמ"ש הגהות מיימון ע"ש והובא דבריהם בב"י:
וממה שהתיר רבינו יואל וכן ממה שכתב שם דדווק' בלתיתו ובטבע' בחישתו אסרינן אבל אם נפלו מים על חיטין או שהי' על הארץ במקום מדרון שיוכלו המים לצאת משם או בעפר תחוח שיכולין לכנוס בקרקע לא אמרינן דא"לכ לא תמצא לעולם חטין שלא ירדו מים עליהם עכ"ל הרי ממש כדברי ולדעתי כוונו במאי שאמרו שלא תמצא חטי' שלא ירדו מים עליהם היינו מי גשמים בעודם לחי' דאי בלכייבשו אפשר לשמרם או לקצרם קודם שנתייבשו לגמרי א"ו ס"ל דגם בעודם צריכי' לקרקע מחמצו והוכיחו שפיר שבדרך מדלייהו בוודאי לא מחמצי אלא אם נכבשו תוך המים או נטבעו לפנינו ואף שסיים שם הב"י וזהו קולא יתירה ואין לסמוך עלי' היינו כל שהם בעין מונחים צבורים על הארץ וקלופי' אבל בחסרון אלו התנאים ועודם עומדים על הארץ בעמידת החטי' לא חשינן להו כלל ודרך מדלייהו נמי ליכא למ"ד להחמי' לדעתי ראוי וראוי לסמוך על הורא' זאת אפי' בודאי נתייבשו לגמרי והם בקליפתן אם לא בשנתרבו הגשמים יום ולילה גשם חזק שמפיל הקשים ושבלים לארץ והגשמים מזלפי' עליהם בחוזק עד דהוי כמאן דמנחי כבושי' בכלי מלא מים דמי אבל בגשם שאינו כ"כ בחוזק ואורך זמן גדול אין להחמיר כלל ומכ"ש כשיש ספק שעודם לחים אין להחמיר כלל אם לא שאנו רואים אותם מחומצי' ובקועי' ותדע לך ממאי דלא הצריכי שימור אלא משעת קצירה ולא משעה שהם יבשים ונגמרי' במחובר ועוד דהרי הטל לא מעצור ונופל עליהם בכל יום ולא הזכיר שום פוסק מזה דבר ומכ"ש מענין מעשה שלנו אין ספק כלל שהם יפי' וראוי' גם למנחו' אם נזכה שיבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן:
והא לך קונטרס אשר יעדתי בתשובתי מלוקט מן ספרי אקלידוס וחבריו בצורך גדול לתורתינו בכמה מקומות
לימוד א' לעשות משולש בעל צדדים שוים עשה לך קו כפי רצונך לעשות המשולש בגידולו ד"מ קו א"ב והרחב במחוגה כגודל מרחב הקו והעמד רגל המחוגה האחד בקצה הקו ב"א ועשה קשת ב"ג ועוד עשה קשת א"ד ובמקום חתוכי הקשתות משם תעשה ב' קוים ישרים אל א' ואל ב' ויבוא לך משולש שווי:
ואם תרצה לעשותו בעל רגלים שוים ד תושבו שוה לרגלים תוכל להרחיב המחוגה כפי צורכך להאריך הרגלי' ותעשה כנ"ל במשולש שוי הצדדי':
טעמו מבוא'
לימוד ג' לחלוק זויות בשני חלקים שוים הזויות הוא א' ב' ג' ישום לך שני חתיכות שוים מן קו א"ב וקו א"ג שהן א"ד א"ה ועשה קו מזה לזה ועשה על קו ה"ד משולש מצדדים שוים כמו בלימוד א' או רגלים שוים ואח"כ חלוק וזוית א' לזוית ו' בקו שוה שהוא קו א"ו ואז יהי' חתוכים שניהם שוים
לימוד ב' אם תרצה לעשות משולש מקוים שאינם שוים ד"מ מקו ז' מידות וה' וג' לקח לפניך קו מז' מידו' בתחילה וכן לעולם הקו הארוך לקח בתחילה ואח"כ פתח המחוגה באורך הצד השני ה' מידו' ועשה עגול במחוגה וכן תעשה בראש הקו של צד השני ברחוק ג' מידו' ראשי המחוגה וממקום חיתוך הקשתות משם תעשה קוי המשולש לימוד ד' לעשות זוית נצביי אם יש קו א"ב. ותרצה לעשות לו קו ב"ג ולהעמידו עליו שיהא זוית נצבי קח המחוגה בראשון ופתחהו כפי רצונך ד"מ כמרחב ב"ד ועשה הקש' המדומ' ד"ה מן המרכז ב' ואח"כ עשה הקש' ב"ה המדומה מן המרכז ד' ואח"כ עשה קשת ב"ו מן המרכז מקום חתך ב' הקשתות שהוא במקום ה' ואח"כ הנח הסרגל מנקוד' ד' עד נקודת חתך הקשתות שהוא ה' ועשה קו המדומה ד"ו וממקום חתך קו ד"ו בקשת ב"ו עשה קו ישר עד נקודת ג' וזהו הזויות הנצב ואם יש עוד מקום עובר להלן ממקום ב' שהוא קו ב"ו אזי תוכל לעשות משולש כמבואר בלימוד א' וממקום הזוית דו"ז תמשך קו אל נקודת ו' ויהי' הו' הזויות הנצב
ועוד באופן אחר תוכל לעשותו על קו א"ב קח המחוג' והרחב אותה כרצונך ד"מ במרחב א"ג ועשה הקשת ג"ז ואח"כ העמד המחוגה במרכז ג' ועשה הקשת ה"א ואח"כ העמד במקום חיתוך הקשתות אלו יח' שהוא ו' ועשה החתך מן הקשת ה"א ובאותו הנקודה עשה קו מן נקודת א' אל זאת הנקודה ה' ובמקום שתחתוך הקו הזה בקשת ג"ז העמד המחוגה ועשה חתוך ז' בתוך קשת ג"ז ומאותו הנקודה שיחתכו יחד אל נקודה א' עשה קו ישר והו' הזוית הנצב:
טעמו:
דע כי לעולם ג' חלקי י"ב מן כל העגול הוא רביע מדוקדק שהוא מן המרכז זוית נצב והנה הרוחב מן המרכז על החגורה הי' שישית העגול מצומצם כמ"ש בתמונת המשושה אי"ה וא"כ קו ד"ז הוא חלק ששית מן העגול וכן קו ו"ג נמצא שהוא ג' חלקי י"ב שהוא רביעי' העגול שזויתו נצב:
שאלה איך לעשות מן נקודה שלפניך עמוד נצבה על קו שלפניך: