מעיל צדקה· רבי יונה לנדסופר
סה
בדק לן אמ"ו בכתבו וז"ל להוציא חלק א"א אמרתי לכתוב דבר קטן וקל על מ"מ רי"ו נתיב ך"ד ח"ב וז"ל כתב הגט ע"י העבד כמ"ש בכתיב' קעקע שלא יוכל להזדייף ונותן לה העבד ובככוש כמ"ש בנתינ' הגט עכ"ל ואני משתומם כי מה שמוזכיר בפרק ב' דגיטין ובפרק הזורק שיהה העבד כפו' היינו אם הגט ביד העבד והי' מתגרשת בקבלת, העבד בתורת חצר אבל כשהגט כתוב על ידו ממש בקעקע ונותן לה העבד אז העבד עצמו כמו הקלף של הגט והי' מתגרשת בקבלת שמקבלת הי' את העבד לזה פשיט בש"ס ומשמעו' כל הפוסקים ע"כ:
קבלנו מכתבו ואשר בדק לן ואנחנו לא נדע כוונת אמ"ו בקושי' זאת החסרי ספרי הרבי' אנחנו ובוודאי לתרץ את הקושי' היתה כוונתו ואמרתי אף כי הניחו אבות העולם הקושי' הלזו בקושי' על הרי"ו עכ"ז נשים עיון קל בו כדי למצוא מבוקשו של אמ"ו ומצאנו מקום להקל קצת מעל הרי"ו כי אולי ס"ל דבעינן דווקא כפות ולאו משום דה"ל חצר מהלכ' דוודאי כל שהי' זכתה בקנין העבד באיזהו מן הקנייני' שהעבד נקנה בהם והגט כתוב עליו ממש אין בו משום חצר מהלכת דלא בתורת חצר זכת' בו דלהוי בעי שאינו מהלך אבל עדיין בעי שלא יהיה משומר חוץ מדעתה דבהכי אפי' אם זכתה בגט עצמו כל שאינו משומר לדעתה אינו גט ומשום הכי אם נתן גט ביד אשתו ישינה אינה מתגרשת ומוקי לי' הרשב"א בחידושי' אפי' אמר לפני עדי' בשעה שנתן לה הגט שתתגרש בו לא הוי גט שבעת שניתן לידה לא הוי משומר לדעתה וכיון שכן הכי נמי בנתן לה העבד אף כי זכת' בגוף הגט ולאו בתורת חצר אתי לה אפ"ה כל שאינו משומר לדעתה לחוד לא מהני ורבא ס"ל גט שביד עבדה נעור אפי' היותו כפות ששו' לא הוי חצר מהלך מ"מ עדיין לא הוי גט משום שאינו משומר ע"פ דעתה ולאו משום חצר שאינו משומר לדעתה פוסל אלא אפי' זכתה בו בגופו כל שאינו משומר לדעתה הוא פסול וכמ"ש וכן מצינו עוד בקטנה שזוכה לאחרי' מדאורייתא כמ"ש התוס' ואפ"ה עדיין אינה מתגרש' כשאינה יודע' לשמור גיטה נמצא שיש תוספות תנאי בקניי' הגט שתדע' לשומרו וה"נ אף שזכתה בו ואינו בשמירת' לחוד לא מהני לה וה"נ גט הנכתב ע"י ממש אינו משומר לדעת' קרינן ליה כיון שבידו להעביר חקיקתו עד שיהי' העבד כפות (ואפשר נמי דסגי בכה"ג בישן לחוד דכל שהוא ישן מקרי משומר לדעתה לחוד (ואפשר דישן לחוד לא סגי כמו לענין חצר מהלך דלא קנה נמי ישן ובעינן עמו כפו' וישן וה"נ וצ"ע לזה) ולזה חשש הר"יו ולדעתי סברתו מקובל ומרוצה אף כי הרשב"א בח"י מקשה דלפ"ז ה"ל להש"ס להקשות בקיצור על המתני' דתנן ע"י של עבד כו' דה"ל חצר מהלכת וה"נ למ"ש ה"ל להקשות דה"ל שאינו משומר לדעת' מ"מ אין זה הוכחה כ"כ משום דלרבא מקשה טפי דאיהו מרא דהנהו שמעתא דחצר מהלך לא קנה ובפרק הזורק בעי משומר לדעתה והו' כוונת רש"י במתק לשונו בתרי דוכת' ותו לא מידי: